מה אם נפלתי מתוך המעגל?

שאלה: אנחנו התחייבנו לדאוג זה לזה כדי להחזיק במצב שהשגנו ולהתקדם הלאה. אבל מה לעשות אם אדם פתאום מגלה שהוא "לא בתוך זה"? האם הוא צריך להרגיש שהוא קודח חור בסירה הכללית?

תשובתי: ודאי. זה צריך לגרום לו צער גדול. קודם כל, זה לא פשוט להגיע להרגשת החיבור, אבל לפחות שיצטער על כך שהוא מנותק מזה. שנית, עליו להצטער על כך שהוא לא נמצא שם, מפני שכולם נמצאים שם. שלישית, בכך שהוא לא נמצא בזה הוא גורם נזק לאחרים, וכל הנזק הזה נרשם על חשבונו. בצורה כזאת הוא מפסיד הרבה יותר מהמחשבה הפרטית שלו, כי החלקיק שלו אינו פועל בכל אחד מהחברים, אינו ממלא ומשלים כל אחד מהם. משמע שהנזק שלו מוכפל בכמות החברים בקבוצה.

זאת צורת החשבון האגואיסטית. ועכשיו נבחן את הבעיה מזווית אחרת: האדם אינו תומך בחברים בערבות, אינו מדמה את עצמו לבורא ואינו משפיע לו דרך העבודה בקבוצה. הנזק הרוחני הזה הוא לא כל כך ברור ומוחשי, אבל גם אותו צריך לזכור.

שאלה: האם אפשר לומר שבכך האדם לא רק מכריע את הקבוצה, אלא גם את כל העולם?

תשובתי: אם נתנו לך הזדמנות להשתתף עם החברים בערבות, אז בהשתתפות שלך איתם ודאי שאתה מכריע את כל העולם לכף זכות. כי כל אדם הוא חלק מהרשת הכללית, ואנחנו מהווים את החלק המרכזי שלה. לכן, בכך שאני מחזק את הקבוצה אני מחזק את כל העולם בעלייתו הרוחנית. וגם ההיפך הוא נכון.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הערבות", 21.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לא ניתן להסתיר זאת
בצרור אחד
חוסר מעש זה רע