קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מה פירוש הביטוי "הבל הבלים הכול הבל"?
תשובה: התורה מדברת על העולם העליון, על העולם שלנו מדברים המדעים שלנו. תורה (קבלה) כתובה בשפת "הענפים", ולכן רק לפי הגדרת כל מילה במשמעותה הרוחנית אפשר להבין, במידת ההשגה של המילים, את הכוחות והתכונות הרוחניים, את מה שנמסר לנו בטקסט.
במילה "הבל" מתכוון שלמה המלך לאור חוזר. "הכול הבל" משמעו, שכל העולם נברא רק באור חוזר, שבא מנברא לבורא, לא במובן השָפֵל של "הבל הבלים", אלא מרוממות המילה כמו ברכה!
אור חוזר הוא האור שמחזיר אותנו לבורא. המקובל הגדול, המלך שלמה, כתב על השגת הבורא. כל מה שכתוב בספר קהלת שלו, הוא שיר לבורא ולא כמו שרגילים לראות זאת, מנקודת מבט פסימית. רואים את ההבדל? הכול תלוי באיזה תכונות אנו קוראים את אותו הטקסט!
עיינו בהסבר על קהלת ב"ספר הזוהר" (ר' יהודה אשלג, ספר הזוהר עם פירוש הסולם, חלק ה', פרשת ויצא, דף ו', אות יג).
מיכל – אהבת הבורא (3:27 ,01.07.08)
אם הבורא הוא חוק או כוח מסוים, כיצד ניתן לאהוב חוק?
תשובה: להשתוות לתכונה שלו, למהות = לאהוב
כי בזמן שהתחתונים עוסקים בתו"מ בע"מ להשפיע, כנ"ל, שע"י זה הם גורמים בשורש נשמתם, שהוא מלכות, שיהיה בהשתוות הצורה עם המשפיע, שזה נקרא יחוד, אז השפע מושפע לתחתונים. נמצא, שהם גורמים, שהמלכות יכולה לקבל שפע בשבילם. לכן המלכות נקראת אם הבנים שמחה.
"הבן יקיר לי אפרים,
אם ילד שעשועים,
כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד,
על כן המו מעי לו,
רחם ארחמנו נאום ה'".
ב"ה.
כמה הבלים יוצאים מראשו של א"ק?
ככלל הם שלושה הבלים – הבל האוזן – הבל החותם – הבל הפה.
שני הבלים – יוצאים משתי האזנים.
שני הבלים – יוצאים מנקבי החותם.
הבל אחד – יוצא מהפה.
ובסה"כ יש לנו חמישה הבלים יוצאים מראשו של א"ק.
בספר קהלת מופיעים שבעה הבלים:
"הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל"
אמנם שורש "הבל" נכתב באן חמישה פעמים – אבל כאשר נמנה "הבלים" כשני הבלים – "מיעוט רבים שנים" – נקבל בסה"כ שבעה הבלים.
בואי כלה
ביצוע: מוטי פליישר ושגיא נחום
מילים: אברהם שלונסקי
לחן: יאיר רוזנבלום
עטוף נא אל שדי את נפשי בטלית
וזמר בקול – בואי כלה
הו אשתי היפה הדליקי הנרות
ולקידוש הכיני החלה
הלילה כבר ברך על נרות שבתו
ולבנה לקידוש מוטלת
היום אני רוצה בשובי הביתה
לנשק המזוזה בדלת
עטוף נא ריבוני גופנו בטלית
נזמר נא בקול: בואי כלה
נשינו היפות תדלקנה הנרות
ואנו נקדש על החלה.
עטוף נא אל שדי ..
כי שבעה הם ימים ימות השבוע
ושבעה יש קנים למנורה
ומי אשר הדליק המנורה בנפש
הוא ייצק השמן לאורה
עטוף נא ריבוני…
התזכור איך שבנו בספינות לועזים
אנחנו העולים בשמך
עת יהודים יבואו לארץ ישראל
מה תרב במעונם השמחה
האתה שכחת? וידך הן פרשה
מפרשים לספינה העולה
אנחנו ראויים לשבת ראשונה
במשתה שבתך הגדולה.
עטוף נא ריבוני…
ברכת שלום על התורה/רב"ש/פרשת בהעלותך/מאמר קעב
קעב
מהו ענין המנורה בעבודה
בהעלותך את הנרות (ח,ב). פירש רש"י : על שם שהלהב עולה, כתוב בהדלקתן לשון עליה. שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה. אל מול פני המנורה יאירו 'שבעת הנרות'. משמע, שכל שבעת הנרות יאירו אל פני המנורה.
ויש להבין על דרך העבודה, מה מרמזת לנו הדלקת המנורה.
הנה כתוב : "נר מצווה ותורה אור", הגוף נקרא בחינת נר, שצריכים להדליק אותו שיאיר. ועל ידי מה מדליקים אותו – על ידי התורה. היינו, הגוף – רצון לקבל לעצמו. ועליו היה צמצום, שאין האור מאיר לנקודה זו. ונקודה זו נקראת יצר הרע. ורק על ידי מאור התורה יכולים להחזירו למוטב, שזה נקרא הטבת הנרות. ואז נקרא הגוף מנורה. והגוף נברא עם ז' מידות חג"ת נהי"מ דקדושה, ולעומת זה יש ז' מידות רעות, הנקראות ז' עמים.
אולם לא יכולים להדליק את הגוף בפעם אחת, אלא שיש עליות וירידות. לכן כתוב בהעלותך, שכל פעם צריכים להדליק – עד שתהא שלהבת עולה מאליה, היינו שכבר לא צריכים להתגברות כל פעם. וזהו לאחר שהאדם זוכה לאמונה בקביעות. ומטרם זה אומרים שהאדם צריך להתגבר, בכל פעם הדלקה מיוחדת. וזה שייך כשיש אמונה חלקית, שאז שייך להתגברות. ועבודה זו נמשכת עד שהשלהבת עולה מאליה, שזהו דוקא לאחר שהאדם זכה לאמונה בקביעות.
אולם האדם צריך לדעת : זה שרוצים שהגוף הנקרא מנורה, יאירו שבעת הנרות שלה, שיהיה ממולא עם שפע – אין הפירוש שיאירו בשביל הגוף, אלא ששבע המידות יאירו – אל מול פני המנורה, כלומר פנים של המנורה, וזה שכתוב "דע לפני מי אתה עומד", זאת אומרת שכל המנורה תאיר נגד הפנים, שזה נקרא פני ה', כלומר לשם שמים ולא לעצמו.
* * *
תמצית מהנ"ל:
אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (שם)
פני המנורה זה הבורא. שבעת הנרות, היינו שבוע ימים. היינו ששת ימי המעשה ושבת (שכל ששת ימי המעשה הוא הכנה לשבת, היינו למלכות) הם יאירו אל מול פני המנורה, שהוא הבורא שהוא הפנים של המנורה, שהוא מאיר למנורה.
ושבעת הנרות צריכים להאיר על מנת להשפיע לבורא ית', שהוא פני המנורה.
בהעלותך. פירש רש"י : שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה.
על ידי ריבוי הכפיות, שנקרא: "כופין אותו – עד שיאמר רוצה אני", זה נקרא "עד שתהא שלהבת עולה מאליה".
ברכת שלום על התורה/רב"ש/פרשת בהעלותך/מאמר קעה
קעה
וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא, כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה (ח, ד)
פירש רש"י: וזה מעשה המנורה, שהראהו הקב"ה באצבע, לפי שנתקשה בה, לכן נאמר 'וזה'. מקשה. עשת של ככר זהב היתה ומקיש היה בקורנס וכו'. כן עשה את המנורה. מדרש אגדה, על ידי הקב"ה נעשית מאליה.
ויש להבין : א) מהו שנתקשה משה במעשה המנורה. ב) לְמה מרמז, של ככר זהב והיה מקיש בקורנס. ג) מהו הפירוש, שע"י הקב"ה נעשית מאליה.
הנה על דרך הרמז, המנורה – הכוונה על גופו של אדם, כשאור ה' מלובש בו, האדם מאיר כמנורה. ולזה נתקשה משה, איך גופו של האדם תהיה לו היכולת להלביש את אור העליון, בה בשעה שישי שינוי צורה בין האור לכלי, שהוא גופו של האדם.
על זה באה התשובה: של ככר זהב היתה. הגוף נקרא ככר של זה-הב, היינו הרצון לקבל. ומכה בו – היינו שהוא ענין זזוג דהכראה, על ידי ההכאות והתגברות האדם. כי שני דברים מנוגדים נקראים בשם הכאה, שכל אחד מהם מכה בשני ורוצה לבטלו. וזה פירוש, 'ומקיש בקורנס' וכו', שהיה מקיש על הרצון לקבל שלו בכדי לבטלו.
אבל נתקשה בה, היינו שאין זה בידי אדם להפוך את הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע. ועל זה באה התשובה : "כן עשה את המנורה – ע"י הקב"ה נעשית מאליה", שזה פירוש "הבא לטהר מסייעין אותו". אבל זה אמת מה שהגוף אומר לו שאין בידי אדם להפכו.
אם כן, הקושיוּת לעשות את הדבר, נקרא כלי, שהוא בחינת חסרון. ואח"כ יכול לבוא שפע, שנקרא מילוי, למלאות את החסרון. מה שאין כן אם אין לו הקושיות, אין לו מקום לקבל מילוי החסרון, שזה נקרא סיוע מלמעלה. אם כן משמע מכאן, שבלי קושיות, אם אין האדם מתחיל – אין מקום למילוי החסרון.
ועל זה בא הפסוק : מחוץ לפרוכת העדות וגו'. שהוא עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. שהקושיא, וכי צריך לאורו, והלא ארבעים שנה לא הלכו אלא לאורו ית' (שבת כב, ב). ויש להבין, וכי איזה טיפש יחשוב שהמנורה תאיר להקב"ה, והלא אחד מי"ג העקרים הוא שאין לו גוף, אם כן מה שייך לומר שהמנורה היא לצורכו.
אלא, הכוונה שאינו צריך לאורם של התחתונים, היינו להתעוררות התחתונים. על זה מביא ראיה, שבמדבר היה רק על ידי אתערותא דלעילא ולא על ידי מעשי התחתונים. אלא, שמשם עדות, הגם שאמר שנעשה מעשה מכל מקום היה נס, שנס נקרא לא על ידי מעשי התחתונים.
וזה פירוש : "זכו אחישנה, לא זכו בעתה", שכל האחישנה הוא לצורך התחתונים, שיחשבו שעושים משהו.
[בהעלותך תשל"ט]