קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: צפיתי בשיעור לילדים, שבו אתה מסביר על כך שכל העולם סביבנו הוא עולם דמיוני. הן בשיעור הזה והן בהרצאות אחרות שבהן אתה מדבר על הנושא הזה, תמיד מופיעה אותה נקודה של חוסר הבנה כאשר אנשים שואלים: "האם זה אומר שאני יכול לדמיין כל מה שאני רוצה? מדוע, אם כן, העולם הזה בכל זאת נתפס כחומרי, בעוד שהדמיונות שלי נשארים בגדר דמיונות?
תשובה אפשרית: באדם קיימים שני מנגנונים המייצרים את המציאות המדומה. האחד עמוק יותר, וקיים מחוץ להכרה שלנו, ודווקא הוא המייצר את אותה תמונת העולם שאותה אנחנו מכנים "המציאות". בנוסף, קיים מנגנון שני, שטחי יותר, של ייצור תמונות בתוך ההכרה. אותו כולנו מכירים היטב, באמצעותו אנחנו מייצרים את הדמיון שלנו, ורק הוא ניתן לשליטתנו.
לעומת זאת, המנגנון הראשון, הבסיסי, לא ניתן לשליטה שלנו, כי הוא מקבל צורה משלו, ומתחיל לעבוד באדם עוד לפני שהאדם מכיר את ה"אני" שלו, ולכן העבודה של המנגנון הזה אינה נרשמת בהכרתנו, ונראית לנו פשוט כתמונת המציאות הרגילה.
