קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
העיקר, זה להגיע להרגשה שאתה נמצא באח"פ דעליון. צריך להשתדל בכל הכוח להרגיש את זה. והקבוצה עוזרת לנו בזה. כי אם אני רוצה להיכנס לתוכה, להרגיש את הרוח שלה, אז היא נותנת לי התפעלויות, מעבירה לי רצונות חדשים מהחברים.
אני מבצע במכוון כל מיני פעולות עם הקבוצה, כדי להגביר את הרצון שלי ולחברו עם הרצונות של החברים, לקבל את המאור המחזיר למוטב המשותף לכולם. אנחנו רוצים חיבור, רוצים להתחבר, כי תפילת יחיד אינה פועלת. הרצון להשפיע אינו יכול להתקיים באדם אחד. הוא צריך להתיישב בחומר שכבר נקרא רצון להשפיע, זאת אומרת שנמצא מחוצץ לי.
אם אני רוצה להשפיע לך, אז הרצון להשפיע שלי צריך להתיישב ולחיות בך, ולא בי. רצון לקבל, זה הרגשת חיסרון בתוכי שדורש מילוי. רצון להשפיע, זה נקרא, שאני מרגיש את הרצון שלך ורוצה שהוא יתמלא.
יוצא, שהרצון להשפיע אינו שייך לי, אלא הוא צריך לפעול ברצונות שלך. בצורה כזאת אנחנו משיגים חיבור. כל אותם הכוחות שאני מבקש מלמעלה, אני לא מייעד אותם לעצמי, אלא רוצה שהם יהיו בתוך החבר, בזולת.
אני בעצמי לא צריך כלום, אני נשאר עם נקודה אחת, כשאני מבקש על זה. ודווקא על ידי זה אני גדל. כי כל הגודל שלי תלוי ונמדד רק בכמה שאני ממלא את רצון הזולת. זה הכול שייך לי והופך להיות הנשמה שלי, זו כבר תוצאה מהפעולה הרוחנית שלי. בסופו של דבר אני ממלא את כל הרצונות שקיימים מחוץ לנקודה שלי.
על פעולות רוחניות כאלה מדברת התורה. אנשים לא כל כך מבינים לְמה התורה מתכוונת במושגים כמו "ישראל", "אומות העולם", כל האירועים שמתרחשים ושייכים לעָם ישראל. לאדם קשה מאוד להזדהות עם זה ולשייך את המתואר לעצמו, כי הוא התרגל לתפוס הכול במובן הארצי, כמו סיפור היסטורי עממי.
אבל חכמת הקבלה מסבירה, שהתורה מספרת על מצבים רוחניים שבתוך האדם. ולכן אנחנו צריכים לפנות לכל העמים, כפי שאברהם פנה בזמנו. אנחנו נמצאים היום באותה בבל, באותו המצב, ויכולים לפנות לכל העולם עם הצעקה הכללית המשותפת שלנו: "בואו נתחבר!". אין תיקון אחר חוץ מ"אור חוזר", שזה מה שכולם צריכים.
מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 17.11.2014
ידיעות קודמות בנושא:
לראות את החברים גבוהים יותר
למען אחיי אני מבקש
איך לבקש כדי שיתגשם
