מבט מתוך נקודת הנברא

ספרי קבלה מספרים לנו על המצבים העתידיים שלנו, אשר אותם עלינו לגלות בתוכנו, בכך שנכנה אותם בשמות של עולמות, ספירות, פרצופים. אם אנחנו נאחד את רצונותינו לכך, אז נקבל דרישה לתיקון שתזמין את פעולת האור, הוא יוסיף לרצון שלנו את כוונת ההשפעה, ואנחנו נשיג את אותן ההרגשות שמתארים לנו המקובלים.

כל המצבים העתידיים האלה, אשר אותם אנחנו רוצים להשיג ולהרגיש: ע"ב, ס"ג, או"א, זיווגים, פרצופים וכו', מתייחסים רק לקשר שבינינו, לכל מיני הסוגים של ההשפעה. מדובר רק על הקשר בין הנשמות – החל מהתחלתו בעולם הזה, כפי שנקרא הקשר שלנו היום, ודרך כל המדרגות של העולמות עד לקשר המכונה עולם אין סוף, כלומר קשר בין כולם ללא גבולות לחלוטין. אין סוף הוא היעדר הגבלות, כאשר כל הנשמות מתוקנות ומאוחדות לאחד שלם.

עדיין איננו נמצאים במצב כזה, אך עלינו לראותו זאת כמטרה כבר עכשיו: "כאיש אחד בלב אחד", ולחכות שזה יתרחש בינינו. חשוב מאוד, לעבור מתפיסה חיצונית לפנימית, כלומר כאשר כל העולמות וכל מה שרק קיים, נמצא בתוך האדם. איננו מבינים מה הכוונה במילים "בתוך האדם", אנחנו מתחילים לדמיין לעצמנו חלל גיאומטרי.

עלינו כל הזמן לעבוד על התמונה הנכונה. בתחילת הדרך האדם מתאר לעצמו בצורה מיוחדת במינה את כל העבודה הפנימית, הרוחנית, העבודה בקבוצה. אך במידת ההתקדמות צריך לדאוג שכל התמונות, הצורות והגישות יתחברו בנקודה אחת, ושם יתאחדו גם המטרה וגם כל השינויים בה בלבד. חוץ מהנקודה הזאת אין שום חלל אחר.

כך אתה מתחיל לתאר הכול רק בנקודת ההרגשה שלך וחוזר לנקודת הנברא "יש מאין". זו אינה פנטזיה! הרי אנחנו כל הזמן חיים בתוך הפנטזיה הזאת. לכל אחד יש את העולם המדומה האישי שלו.

מתוך שיעור הקבלה היומי, 04.06.2010.

ראה מאמרים קודמים בנושא:
אין סוף הוא איחוד חסר גבולות
תציירו לכם את העולם העליון
האין סוף האינסופי