קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הדואליות מכבידה מאוד על העבודה שלנו. אני ניסיתי להסביר בכנס הנשים, שמצד אחד נשים צריכות להכין חיסרון משותף ענק כדי להעבירו לעבודת הגברים. עליהן להיות בטוחות בכך שהרצון הזה מנהל את העולם, את הגברים, ומתחיל את תהליך התיקון.
אבל, מצד שני, כדי לבצע זאת עם יחס נכון, בכיוון ההשפעה, עליהן גם לדעת שברגע שהן מגיעות לחיסרון הנכון, הן ירגישו בו שהכול כבר מתוקן והגברים ממש צדיקים גמורים שאינם זקוקים לשום תיקון.
היה מאוד קשה להסביר דבר והיפוכו, אבל אני בכל זאת השתדלתי להסביר את הקו הזה בסדנה.
בעל הסולם כותב באגרת נ"א: "על כן, בכל ענין רוחני המושג לאדם, מיד נעשה בו ב' צורות הפוכות, צורה אחת מצד הגוף. וצורה אחת מצד הנשמה.", כלומר, רצון לקבל ורצון להשפיע. הרצון לקבל נקרא "גוף" והרצון להשפיע נקרא "נשמה", לכן, בתוך האדם מתרחש פיצול כזה.
"והאדם אינו מסוגל מצד בריאתו לברר את הגוף והנשמה", יחד "כמו שני נושאים, אלא הוא מורכב בכוח השי"ת לאחד. כלומר, לנושא אחד, ולפיכך קשה עליו ההשגה הרוחנית, ממש כמו שני הפכים, שאי אפשר להתלבש בנושא אחד."
ואכן, לפעמים אנחנו מרגישים שנקרעים לגזרים ולא יודעים מה לעשות עם עצמנו. המוח מנוגד ללב ואינו מסכים עם הלב, מחשבות והרגשות הפוכות מתגברות עד כדי כך שאי אפשר לקשור אותן יחד לתמונה יציבה אחת כלשהי.
"ודומה לעקדת יצחק, שהשי"ת אמר לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע", והשי"ת אמר לו "והעלהו שם לעולה", אשר ודאי כלפי השי"ת הוא כמ"ש "אני הוי' לא שניתי", אלא במושג המקבל, נעשה ההפכים, ועל כן כתוב "והיית אך שמח"".
כל הייסורים שלנו ביסודם, הם בשני הפכים שאנחנו לא יכולים לקשור ביחד. היסוד לכל הרגשה לא נעימה הוא בשני ההפכים שאינם מתחברים בנו לנושא אחד. ועלינו לקבל אותם בצורה כזו ולשמוח בכך שאנחנו יכולים להתעלות מעליהם ולהמשיך עד שהם ישתוו. זהו בעצם כל התיקון.
הרי נשאלת השאלה: מה עלינו לתקן? "יש מיש ויש מאין", לדעת להדביק אותם ביחד, הבורא והנברא. זה היסוד של כל התיקונים, של כל העבודה שלנו. לכן העבודה היא דווקא בטיפה אחר טיפה, במנות קטנות, בהדרגה להתרגל לקבל, להבין, להרגיש ולשמוח על כך שאנחנו מבצעים את העבודה בחיבור של שני ההפכים.
ידיעות קודמות בנושא:
תיקון "בזוגות" בכל המדרגות
לא טוב היות האדם לבדו
הכוח הנשי והגברי הם תנאי להתעלות הרוחנית
