דף הבית / קבלה לעם / יהדות וקבלה / הדת בראי הקבלה / לשחזר את החותם על פי הנחתם

לשחזר את החותם על פי הנחתם

מאמרים רבים של בעל הסולם מוקדשים לנושא אחד: כיצד האדם מתייחס לעולם, כיצד אנחנו מגלים את המציאות האמיתית. זה, גם מעלה את השאלה: מי אנחנו. אנחנו סוג מסוים של אנרגיה, שמקבלת את הצורה שאנחנו רגילים אליה, של גופים מוצקים וחמים, שתופסים מקום במרחב. כך אנחנו מרגישים את עצמנו. האם ההרגשה הזאת נכונה? והאם בכלל קיים כאן קנה מידה אובייקטיבי? אולי יכול להיות שהכול יחסי, וכל אחד רואה משהו משלו, תלוי בחושים שלו? רב"ש מביא דוגמא כזאת: מה שנראה בעינינו כשולחן, בעיניו של מלאך נראה אחרת. כל אחד מגלה את העולם בהתאם לכלי התפיסה שלו.

בכלל, בזכות מאמרי בעל הסולם אנחנו מתקרבים לתפיסת מציאות אובייקטיבית כלשהי. לשם כך אנחנו מתעלים מעל הרצון לקבל שלנו ורוכשים את הרצון להשפיע. במילים אחרות, אנחנו מעצבים בתוכנו את הרצון להשפיע מתוך הרצון לקבל – ואז אנחנו מגלים את אותה המציאות שבראה אותנו.

כוח מיוחד ברא אותי בצורה של רצון לתענוגים. אם בתגובה לכך אני הופך אותו לרצון ליהנות לזולת, אז אני כביכול מקבל את הצורה של מי שברא אותי. כך האדם מקבל את צורת האדם – הדומה לבורא.

אני מגלה בתוכי יותר ויותר רצונות ליהנות – ואני מסוגל להפוך את עצמי, עד שאאבד את כל מה שיש בי. על ידי זה אני אגלה לחלוטין את הבורא שלי – על פי העיקרון "ממעשיך הכרנוך". הרי הפעולה שלו – זה אני. ועל ידי זה שאני הופך את עצמי לצורה ההפוכה לי, אני מגלה אותו. ואני מגלה אותו בתוכי, כפי שנאמר: "בוא וראה". זהו הבורא.

זהו הכיוון שלנו, כך אנחנו מגיעים לגילוי שלו, ובכלל, לגילוי המציאות. בעצם כל החלקים הרבים שלה – הם הנברא, ובמילים אחרות: אני עצמי. ועליי להפוך את עצמי על ידי הכוונה על מנת להשפיע.

יש חלקים מסוימים שלי שאותם אני מרגיש כמו הגוף שלי. חלקים אחרים נראים לי כמו האנשים הקרובים לי. על אף שגם הם רצונות שלי. רצונות אחרים נראים לי רחוקים יותר, ובסופו של דבר כולם מרכיבים את תמונת העולם שלי. ואת כל זה אני חייב, בסופו של דבר, להפוך להשפעה. הפרי הסופי של העבודה הזאת יהיה בשבילי הבורא. הוא ברא אותי, ואני בורא אותו. מתוך הנחתם אני משחזר את החותם.

בהתחלה נראה לנו שפועלים בעולם המון כוחות שאינם קשורים זה לזה. לאחר מכן אנחנו מגלים שזה בכלל לא כך: הקשר בכל זאת קיים. הגשם והרוח, החום והקור, אני והמשפחה, החברים והאויבים… המון כוחות. לחלק מהם אני אדיש, ואחרים משמעותיים עבורי פחות או יותר.

לאחר מכן אני מחלק אותם לטובים ורעים, ובהמשך אני מחבר את כל הטובים לכוח אחד טוב, ואת כל הרעים – לכוח אחד רע. כך נוצרו המיתולוגיות של האלילים, שעם הזמן הצטמצמו לשלושה, שניים, אחד…

וגם היום העולם כולו, אל מול עינינו, מתחבר לאחד שלם. מתגלה לנו הטבע האינטגרלי, שאינו מחולק לחלקים, כמו בתחומים מדעים. החלק האנושי, החברה, האקולוגיה – הכול מתחבר יחד. בצורה כזאת אנחנו משנים את תפיסת המציאות שלנו.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום", 02.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הניואנסים של שיטת שתי הרשויות
ושוב על הדת…
ה"דת" כבית ספר להתקדמות אל הבורא

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest