דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / לצאת מתוך מרתף חשוך אל האור

לצאת מתוך מרתף חשוך אל האור

ההתקשרות בין מערכת הבריאה העליונה והתחתונה נעשית לפי השתוות הצורה ביניהן.

לדוגמה, בעולם שלנו ילד שמתפתח וגדל בשנה, הוא אותו הילד אבל בקנה מידה יותר גדול, כולל שכל, רגש והבנה, הכול.

אותו הדבר קיים גם ברוחניות, בכל 125 המדרגות, כי המדרגה התחתונה מתקשרת למדרגה יותר עליונה. האדם תמיד שואף להיות במדרגה יותר עליונה, כי זאת הצמיחה.

הפרטים חוזרים על עצמם בכל מדרגה בדיוק עם אותה ההתקשרות כמו במדרגות הקודמות. אבל הקשר ביניהם נעשה יותר ויותר אלטרואיסטי. זה הדבר היחיד שמשתנה. לכן, יש דמיון מוחלט בין העולם שלנו והעולם הרוחני, כלומר הקשר הוא לא בדמיון, אלא בהופכיות.

העולם שלנו נמצא במדרגה (1-), כמו במרתף. נניח, בבנין של 125 קומות פועלת מעלית שיורדת לקומה (1-), בדיוק באותה הקומה שאנחנו גרים. אבל העלייה מתוכה נעשית בעזרת מפתח מיוחד שמכניסים אותו למעלית והיא מעלה אותנו.

וכדי לעלות מקומת המרתף החשוכה ביותר לקומה א', דרוש היפוך, מפני שבקומה א' חיים "אליטות", לכן לא נותנים לנו לעלות לשם. עלינו להשתנות לגמרי כדי להשתלב בחברה החדשה. אנחנו זקוקים להכנה רצינית ביותר, להתגבר על עצמנו, לתקן ולהכין את עצמנו.

וכל המדרגות הבאות נמצאות רק בעלייה יחסית אחת לעומת השנייה, כלומר המדרגה הנוכחית מעט יותר איכותית מהקודמת, המדרגה הבאה עוד יותר איכותית וכן הלאה. אנחנו כבר יודעים לאיזה כיוון עלינו להתפתח, עושים פעולות יותר מתוחכמות ביחס כלפי האחרים, בעומק ההבנה, בשיתוף פעולה בינינו.

שאלה: כלומר, עכשיו אנחנו עובדים בתוך המרתף ומטרתנו היא לצאת משם?

תשובתי: נכון, וכיצד אתה יכול להניח מה קורה למעלה? שם יש נשף, מתנגנת מוסיקה, הנשמות חוגגות ביניהן. הנשמות ולא הגופים! וכאן הגופים עסוקים במלחמות, בסכסוכים ובשנאה הדדית.

אנחנו אפילו לא יכולים לתאר לעצמנו שכאשר המעלית תעלה אנחנו נראה עולם אגדי, נצחי, שלם שנמצא בהרמוניה מוחלטת, בקשר בין כולם, בתנועה תמידית מרגשת שממלאה ומגלה את אחדות הבריאה.

שאלה: כיצד מגיעים להרגשה כזאת אם יושבים בתוך המרתף? הרי אתה אומר שמשם בכל זאת שומעים צחוק ומוסיקה אשר מגיעים מהקומה העליונה.

תשובתי: בעזרת הקבוצה והמורה שיכול לכוון אותנו לזה כמו מורה דרך. אם אנחנו נקשיב לו ונשתדל לבנות יחסים כאלה בתוך הקבוצה, אז פתאום אנחנו נתחיל להרגיש בתוך הניסיונות שלנו את המנגינה הזאת, את המילוי המיוחד בתוך החושים החדשים, יציאה מתוך עצמי, התעלות כלשהי למימדים חדשים.

את זה צריך לרמוז לנו המורה ועלינו להשתדל לעשות את כל מה שהוא אומר, לא משנה אילו ניסיונות נעשה, לא משנה אם אנחנו נתאכזב מתוצאותיהם. חייבים רק להרכין את הראש בפני כל הגלים שמגיעים. הם צריכים לעבור מעליך ואתה בכל זאת תגיע ליעדך.

כך בהדרגה מצטברת בתוכנו מסה קריטית של רשמים לא מהעולם הזה, גם אם הם לא ממש מדויקים אלא מעורפלים, המתהווים כתוצאה מרמזים פנימיים רגשיים כלשהם. והאדם מתחיל להתקרב יותר ויותר לקומה א', כי משם פועלת עליו הארה, הוא שומע מוסיקה ומרגיש ריחות כלשהם.

המעלית עולה לאט, ואף על פי שהאדם עדיין נמצא בחושך, הוא מרגיש מרחוק שאי שם ישנו משהו, וה"משהו" הזה מתגלה בצורה יותר ויותר ברורה ועוד מעט יתגלה.

הפער בין מה שהוא מרגיש בהשערות שלו למקום שהוא נמצא בו, נעשה יותר ויותר גדול. הוא מרגיש שנמצא בחושך מתגבר ולא מתלהב מהתקרבותו לקומה הרוחנית, אלא שוקע בתוך ייאוש יותר גדול. זאת הבעיה! זאת לא עלייה פיזית, אלא עלייה הפוכה.

לכן, רק החיבור הכללי בינינו בתוך הקבוצה, ביחד עם המורה, עם לימוד לפי לוח זמנים מדויק, מעלה את האנשים. רק זה! לא השכל, לא הרגשה מיוחדת, לא יתנו כלום, אלא רק עקשנות עיוורת להשיג את המטרה. חייבים להחזיק זה בזה בשיניים ולעשות כל הזמן את כל מה שצריך. לכן, זה זמין לכולם.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 18.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הצעד הראשון הוא הקשה ביותר
מעלית בין קומות ההשגה
עלייה מעשית בסולם הרוחני

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest