המבוגר חייב ללמד את הילד ולהעניק לו את כל ההכנה הנחוצה לחיים הבוגרים. אותו הדבר קורה גם ברוחניות: המדרגה העליונה מעבירה לתחתונה את כל ה"מפתחות", את כל האמצעים שיאפשרו לה להמשיך ולהיבנות הלאה.
למדרגה התחתונה נשאר רק לערוך סדר בכל זה ולבצע את הבחירה החופשית שלה, כדי להמשיך הלאה. אין יותר מה לעשות חוץ מזה. כל הכוחות כבר נמצאים ברשותנו.
לכן מצב הקטנות נחשב למצב העיקרי ומצב הגדלות הוא התוספת, שלפעמים מופיעה ולפעמים נעלמת, בהתאם למאמציו של התחתון. אך מצב הקטנות נשאר אצלו תמיד וצריך לשמש לו כבסיס טוב ובריא ליצירת מצב הגדלות הבא, בכל פעם מחדש.
לכן דרגת "חפץ חסד", היִראה מפני הבורא, דרגת הבינה, מה שנקרא "אומנות" או "אמונה" – זה מה שצריך להעביר למצב הבא, או לבּנים, מהמדרגה העליונה למדרגה התחתונה בסולם הרוחני.
מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 08.11.2011
ידיעות קודמות בנושא:
"אני" הקטן ו"אני" הגדול
כך אנחנו עולים…
שיטה לחינוך רוחני