קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: כיצד לעבוד עם הגאווה שהתגלתה אחרי הכנס?
תשובתי: אחרי הכנס באמת מתגלה גאווה, במיוחד באירופה. בכל חלק בעולם ישנם החולשות והבעיות שלו. באירופה זה דבר אחד וברוסיה משהו אחר.
ומהי הגאווה? כלפי מי וכלפי מה? האדם בעצמו צריך לברר את זה:
• גאווה מפני שאני מבין ויודע הכול, על כך שהשגתי משהו ועכשיו אני גדול ויש לי הכול. זה יעבור, ייעלם בעצמו אחרי מספר ימים.
• גאווה מכך שאני נמצא במספר מדרגות יותר גבוה מכל יתר האנשים. הם מסכנים, נלחמים עם המשברים הקטנים שלהם ואני נמצא מעליהם, מבין מדוע כל זה, ולא אכפת לי משום דבר, אני מסתכל עליהם מלמעלה. זה לא נכון.
אם אנחנו מדברים על חיבור, על כך שעלינו לתקן את השבירה בינינו, אז בסופו של דבר אנחנו צריכים לדאוג לכולם כמו לילדים שלנו. לא נראה לי שאם הייתם מרגישים את כל האנשים כמו את הילדים שלכם, שהייתם מתייחסים אליהם כך. אבל בדיוק כך צריכים להתייחס אליהם.
למען האמת, אני לא רואה סיבות מדוע להיות גאים? מה יש בכם? מה אתם השגתם בעצמכם? שום דבר.
אתם הייתם בתוך קבוצה, הביאו ודחפו אתכם, עשו איתכם פעולות כלשהן. אתם השתתפתם באופן פסיבי, בלי להבין את העיקר, שהוא, לשם מה ולמה זה צריך להביא? אתם לפחות לא התכוונתם למצב הנוכחי, לא ידעתם מהו ומה טבעו. כלומר, הפעולות שלכם לא היו מכוונות, ממוקדות, לכן מסתבר שיש לכם מזל. אז במה אתם מתגאים?
אומר מניסיוני האישי, ככל שהאדם עולה יותר גבוה, הוא מתקדם יותר, ככל שהוא קרוב יותר לבורא, כך מתעוררת אצלו יותר ההרגשה של שפלות עצמית גדולה. כי הוא רואה את פעולת האור האין סופי שמסדר את הכול בכל רגע, מחבר, בונה ומחייה את הכול.
תמשיכו לעבוד והגאווה תחלוף. העיקר שהיא לא תרחיק אתכם הצידה ושאתם לא תיעלמו מהדרך הרוחנית שלנו. ואם יש סטיות כלשהן ואתם מתנהגים כמו ילדים קטנים שמתעקשים פתאום, אז אני התרגלתי לזה. לכן, אין מה לעשות, צריך בהדרגה להתגבר על כך. נלמד.
מתוך שיעור בנושא "אמונה למעלה מהדעת", 21.07.2013
ידיעות קודמות בנושא:
לראות את הסביבה בעיניים של אהבה
לא למעלה ולא למטה, אלא יחד עם כולם
החיים הם משחק מרתק עם הבורא
