לידת מצב ה"אדם"

המצב החדש של החברה האינטגרלית לא מתאפיין באישיות של כל אחד, אלא דווקא במה שמתעורר בינינו, מעלינו, כביכול מחוץ לנו. בכך אנחנו מתעלים מהדרגה ה"בהמית" שלנו אל הדרגה הבאה, שנקראת דרגת ה"אדם".

לא לחינם אותו "אדם" מתואר במקורות העתיקים כצורה קיבוצית אחת, שמתוכה כביכול נוצרנו אנחנו, השבורים פנימית, לאחר ה"חטא" שלו (פריצת האגואיזם), ששבר את הצורה הזאת לחלקים רבים, וכל חלק ממנה – הוא כל אחד מאיתנו.

ועכשיו, למרות האגואיזם שנמצא בינינו ככוח של פירוד ודחייה, אנחנו צריכים להתעלות מעליו – לא למחוק אותו, אלא להיפך, להשתמש בו כדי לעלות. כי אם לא יהיה בינינו את כוח הדחייה ההדדית, לא יהיה מה שידרבן אותנו להתגבר עליה דווקא על ידי עלייה מעליו. וכשאנחנו עולים מעליו, אנחנו מתחברים.

אם כן, הכוח הזה הוא הפירוד האגואיסטי שלנו, ועל אף שנדמה לנו שהוא מזיק לנו, למעשה הוא לטובתנו. הוא מכריח אותנו להתעלות מעל עצמנו, מעל הדרגה הבהמית שלנו, מעל דרך ההתפתחות האגואיסטית, שמסתיימת בימינו. אנחנו קוראים לה "בהמית", מפני שהיא מתפתחת בנו בצורה אינסטינקטיבית, בדיוק כמו כל שלבי ההתפתחות הקודמים שעברנו בתהליך האבולוציה.

ועכשיו מגיע השלב הבא בהתפתחות האנושות – שלב ההתפתחות ההכרתית, שבו אנחנו מגלים בתוכנו את צורת ה"אדם" הכללית, שאותה אנחנו צריכים ליצור, כשאנחנו מתעלים מעל האגואיזם, מתחברים זה לזה, "מתלבשים" זה על זה ויוצרים יחד מנגנון אחד ויחיד, שבו אנחנו משלימים זה את זה. האגואיזם עוזר לנו בכך, ואנחנו חייבים להתייחס אליו בצורה נכונה.

אפשר לראות תמונה כזאת מתוך הדוגמא של משפחה נכונה, שבה שני אנשים מבוגרים ורציניים, בעלי רמת הכרה גבוהה, מבינים גם את ההבדל ביניהם, וגם את היכולת ליצור שדה משותף שבו הם "מתלבשים" זה על זה. אותה ה"התלבשות" זה על זה, אותו החתך המשותף ביניהם, החלק המשותף שלהם – הוא שנקרא "משפחה". המצב האידיאלי ביותר הוא כאשר שני המעגלים מתלבשים זה על זה בצורה מלאה.

מתוך שיחה מס' 6 על החינוך האינטגרלי, 14.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
קשר ברמה הרגשית
ייחודיותה של המציאות האינטגרלית
תורת הקשר הפנימי בין בני האדם