לטובת המען הסופי

שאלה: האם עלינו לעבוד בתוך הקבוצה עם הכוונה להתחבר בין החברים, או שאנחנו מתחברים בזכות "תפילת רבים" לטובת הכלל?

תשובתי: מה שמחבר בינינו זה לא העבודה עם הכלל, אלא הרצון להתחבר ולהיפגש בתוך הבורא. כי הקשר בינינו (כשאנחנו נמצאים בפסגת הפירמידה של כל האנושות) גורם נחת רוח לבורא.

אבל כדי שהפירמידה הזאת תוכל לעלות לבורא, עלינו לאסוף את כל חלקי הבריאה: דומם, צומח, חי ו"מדבר". דווקא זאת צריכה להיות הכוונה שלנו וזאת צריכה להיות התמונה שעומדת לנגד עינינו.

כלומר, הבורא צריך להיות המטרה והכתובת שלנו, אנחנו מתחברים ביחד בתוכו. מצטרפים לזה כל יתר החלקים שהם כבר מתוקנים, המקובלים מכל הדורות.

זאת צריכה להיות הכוונה שלנו, לעשות נחת רוח לבורא. זאת המטרה הסופית שלנו והסיבה לכל הפעולות שאנחנו עושים עכשיו. מטרת החיים שלנו היא להשיג את המטרה הזאת, ואנחנו משקיעים את כל חיינו בכך. כדי להשיג את המטרה הזאת אנחנו פונים לכל האמצעים הדרושים: לקהל, מבצעים את כל עבודת ההפצה. דרכם אנחנו מקווים להשיג את המטרה ואנחנו מוכנים לעשות כל מה שצריך: לאהוב את הזולת, לצרף ולתקן את הנשמות השבורות.

אבל זאת כבר תוצאה. ואם אנחנו נהפוך את זה למטרה, אז נקבל קומוניזם, סוציאליזם כמו ברוסיה או נציאונל סוציאליזם כמו בגרמניה. לכן, קודם כל חייבים להתכוונן לבורא, כי בלעדיו אנחנו לא צריכים כלום, אנחנו שונאים את כולם ונדחים מכולם. ולא צריך להשלות את עצמנו, אנחנו לא "יפי נפש" ולא אלטרואיסטים, אלא להיפך, אנחנו אגואיסטים גדולים ביותר שלא אכפת לנו מכלום. ורק המטרה לעשות נחת רוח לבורא מחייבת אותנו לפנות לקהל ולדאוג לו.

אנחנו לא צריכים להסתיר את זה. בוודאי שאין צורך להודיע על כך ברבים כי הם לא יבינו זאת. אבל גם אין צורך להסתיר את זה במיוחד, כי אנחנו לא אלטרואיסטים "יפי נפש", אנחנו לא מגיעים לקהל כדי לסדר להם חיים יפים מפני שיש לנו משיכה ורצון לזה. שידעו שלא אכפת לנו מהם כפי שלא אכפת להם מאיתנו ומכל היתר. אבל אין ברירה, המערכת הכללית, הטבע מחייב אותנו. צריך להסתמך על יסוד רציונלי כלשהו ולא על דמיונות "יפי נפש" מעורפלים.

מתוך שיעור על פי אגרת מ"ז של בעל הסולם 28.08.2013

ידיעות קודמות בנושא:
טוב מעט בכוונה
מהפצה חיצונית לגילוי הבורא
נוסחת הפעולה: בורא – העולם – בורא

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest