להתקדם עם זירוז הזמן

ישנו הבדל עצום בין התפתחות דרך הטבע ("בעיתו") לבין התפתחות על ידי האור, זירוז הזמן ("אחישנה"). אם פועלים נכון, אז מקצרים לעצמנו את הדרך באופן משמעותי.

הרי כאשר מתאמצים, אנחנו מבררים את מה שהכרחי לברר, ובכך כל הפעולות שטרם ביצענו, אך שייכות לאותו מושא המאמץ, מיתקנות גם כן. הודות לכך, אנחנו חוסכים כוחות ומאמצים ומה שאנו מכנים "זמן", כיוון שבעולם הרוחני אין זמן, אלא ישנם כוחות בלבד. זה ההבדל בין צדיקים ורשעים.

צדיק לוקח את חלקו ואת חלק חברו לגן עדן, כאשר הוא מחבר לתיקון את החלקים האחרים. ולכן במקום 400 השנים האמורות של גלות מצרים, מספיק 210 שנה. כלומר אנחנו חוסכים 190 שנה, הודות להתקדמות ב"דרך אחישנה".

במדרגה שלנו, ההבדל הזה בא לידי ביטוי בכך שההתקדמות הטבעית היא התקדמות על ידי חוקי הטבע, כמו לאורך ההיסטוריה. היקום נוצר והתפתח בדרגות דומם, ואחר כך הופיעו צמחים, חיות כולל אותנו בני האדם על פני כדור הארץ.

החל מרגע היווצרות היקום ועד היום, החומר הדומם, הצומח והחי התפתח ללא ידיעתנו, רק בגלל כוח המחייב אותו מבפנים לאבולוציה. פשוט ביצענו את המחשבות, הכוונות, הרצונות והפעולות שנולדו בנו בשלל צורות וגוונים, בתנאים פנימיים וחיצוניים שונים.

הרצון שלנו ליהנות בחר ברע במיעוטו באופן אינסטינקטיבי-הכרחי, וכך התקדמו כל מרכיבי הטבע הדומם, הצומח והחי.

אולם בימינו, אנחנו מגיעים למצב שבו הטבע כבר לא מחייב אותנו להתקדם על ידי לחץ גלוי. ישנו בלבול מסוים בהבנה שלנו של מערכות הטבע ואיננו יודעים כיצד לפעול.

תמיד היה לנו ברור מה לעשות, כך או אחרת. הרגשנו בתוכנו כוח תמיד. היו מנהיגים שחשבו שהם יודעים לאן להוביל את הציבור. הם יכלו לטעות, אך זה לא חשוב, הטבע יצר באדם תחושה של נכונות של מה שצריך לעשות.

אולם זמננו הוא מיוחד ביותר. אף אחד אינו יודע כיצד לפעול. כולם נמצאים במבוכה, בחוסר אונים ודבר זה מתגלה יותר ויותר, מיום ליום. מנהיגי העולם מאבדים את שליטתם, כלומר מגלים את אפסיותם לפני כולם.

כך, לראשונה בהיסטוריה של האבולוציה, אנחנו מגיעים לכך שכוח הטבע אינו מפתח אותנו בהכרח, אלא נדרשת ההשתתפות שלנו בתהליך. אך איננו יודעים כיצד להשתתף.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם "זכו אחישנה לא זכו בעתה", 25.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
"פליפ-פלופ"
לדאוג לבורא כמו לחבר
לפי הרצון, ולא בעל כורחו