קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך שיעור מס' 2 במרכז "קבלה לעם" – מוסקבה.
שאלה: במה שונה התפילה בחכמת הקבלה מהתפילה בדת?
תשובתי: חכמת הקבלה נבדלת באופן עקרוני מכל שאר השיטות, ובכלל מכל מה שקיים בעולמנו. לומר בפשטות, היא זה דבר אחד וכל השאר זה דבר אחר. אז במה ההבדל? – בכך שחכמת הקבלה בנויה על השינוי של האדם עצמו. לא על שינוי של משהו מחוץ לי, לא על שינוי הסביבה הסובבת, לא על שינוי היחס של בני אדם אחרים. אני לא מבקש שהוא ישנה לי את בריאותי, את גורלי, שום דבר כזה. אני מבקש שהוא ישנה את האגואיזם שלי, רק את זה!
כל השיטה הקבלית בנויה על כך שהאדם ישנה את עצמו. מהצד השני, כל שאר השיטות והדתות בנויות על כך שהבורא ישתנה כלפי האדם: אני מבקש ממנו שהוא יהיה יותר רחום, חנון, אני מפייס ומֵרַצֵה אותו. בחכמת הקבלה לא קיים דבר כזה. ביחס לבורא אני אדם שמשתנה הנמצא במצב אבסולוטי. והאבסולוט הזה הוא בלתי משתנה, הוא הבורא. הבורא, הסיבה הראשונית, ההתחלה לכל, אם הוא טוב מוחלט, נצחי ומושלם, אז הוא אינו יכול להשתנות. רק דבר חסר שלמות יכול להשתנות, הוא אינו יכול להשתנות משום שהוא שלם. ולכן כל השינויים מתרחשים רק באדם. במילים אחרות, אני, במידת הכוחות, המצבים והתכונות פנימיות שלי, מרגיש את עצמי יותר או פחות נוח. אך זה דווקא אני, מפני שאני המשתנה. ואילו הבורא אף פעם אינו משתנה, הוא זה הכוח הקבוע הכללי של הטבע.
בהתאם לכך כל התפילות שעליהן מדברת חכמת הקבלה, מייצגות את הבקשה של האדם להשתנות. אז למי הוא פונה? אל הקיר? אם הבורא הוא קבוע, אם הוא נצחי, מושלם, אז הוא כלל אינו מגיב אליך. אך אתה פונה אליו, הופך להיות אחר ומקבל תגובה אחרת, מפני שאתה מעלה יחד עם זה את הרגישות שלך. אתה נמצא באותו השׂדה הקבוע שנקרא "בורא", באותו הכוח הקבוע, אך אתה מתפלל ורוצה להשתנות, ואז השׂדה הזה משפיע עליך באינטנסיביות גדולה יותר. וזה נקרא "תפילה".
המילה "להתפלל" מסמלת משפט עצמי, "להתפלל", זה אומר לשפוט את עצמך, להעריך את עצמך, לדון את עצמך. זו אינה פנייה למישהו שירחם עליך או שיברך אותך. לא, זוהי הערכה מחדש של עצמך. זוהי התפילה. ולכן, למרות שבדתות משתמשים באותה המילה, בחכמת הקבלה, כמו גם בכל שאר הדברים, יש לה משמעות שונה לחלוטין.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 16.01.2011
ידיעות קודמות בנושא:
מי יעזור לי?
