דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / להפוך את הרצוי למצוי

להפוך את הרצוי למצוי

מיכאל לייטמן

הכלי זו צורה שהוטבעה על ידי האור בתוך הרצון – ההשתוקקות של הרצון למצב מיוחד כלשהו, למילוי.

אם אני מחפש מילוי מוגדר כלשהו, זהו סימן לכך שהרצון שלי כבר מרגיש בתוכו את צורתו, את תכונתו.

האור הזה כבר נמצא בתוכי, אלא שהוא מורגש בי כמידע שנרשם בתוכי, כרשימו, בצורה של ריקנות מוגדרת, בצורה ריקה, ולא כמילוי של אותה צורה, כתענוג.

ברוחניות, אלו שני מצבים סמוכים. וכך גם בעולם הגשמי – נניח שאני רוצה משהו: אני רואה אותו, מרגיש אותו, מתאר אותו. אז מה חסר לי כדי לקבל אותו? רק המאמץ!

כלומר עלי להוסיף רצון לרצון שלי כדי לגלות באור הקטן שנקרא רשימו, אור גדול, הנקרא מילוי. גודל האור תלוי בגודל הרצון.

אני שהמילוי הזה חסר לי מפני שהוא כבר קיים ומאיר לי מרחוק, בכך שהוא מעורר בתוכי רשימו ומאלץ אותי להשתוקק אליו.

ההבדל בין הרשימו למילוי הוא כוח הרצון שלי, כי האור קיים תמיד והוא אינו משתנה.

ה"רשימו" זה האור שקיים בתוכי, אלא שהוא עוד לא התגלה בצורה ברורה בתוך הרצון שלי.

לכן עלי להגדיל את מאמצי, כדי להגדיל את הרצון, ולגלות בתוך הרשימו את המילוי שכבר נמצא בתוכי, אבל מורגש בי כרשימו, כחוסר מילוי, מפאת חוסר הרצון שלי.

אני תמיד נמצא באוקיינוס של אור נצחי, קבוע ואין סופי. אבל אם אין לי כל מגע עמו, אם אין לי אף תכונה משותפת עמו, איני מרגיש בו.

אך ברגע שמתגלה בתוכי אפילו טיפת רצון קטנה אליו, אני מתחיל להרגיש אותו.

ואז, מצד אחד, ההרגשה הזעירה הזו מספקת לי את הידיעה על קיומו, ומצד שני היא מכריחה אותי להצטער על כך שאיני מרגיש את כולו, במלואו.

הצער הזה הוא הוא אותה הרגשת חוסר המילוי (החיסרון), שמאלצת אותי להשקיע מאמצים, כדי להשיג אותו.

ואם אני מוסיף מאמץ מצידי, אז אותו האור שהרגשתי ברצוני הקטן כרשימו, הופך עבורי למילוי.

האור נשאר קבוע, אבל מאחר ורצוני גדל יותר ויותר – הרצוי הופך למצוי.

אני תמיד נמצא באוקיינוס של האור, ואני רק פותח את עצמי יותר ויותר לרגשות ולתחושות גדולות יותר או קטנות יותר בכל פעם.

מתוך שיעור על המאמר "פתיחה לחכמת הקבלה", 01.12.2009

רשומות קודמות בנושא:
הדואליות והאחדות של הרוחניות
כל העולם הוא הרצון שלי
כל זה שלך, קח את זה!

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest