לא ניתן להבין מה משמעות המושג "אמונה למעלה מהדעת", כל עוד האדם לא השיג את ההרגשה הזאת, את הגילוי הזה. והגילוי של האמונה למעלה מהדעת מגיע בו זמנית עם הגילוי של ה"דעת". איננו יודעים עכשיו מהי הדעת שלנו, שבאופן אינסטינקטיבי, בתת מודע, כל הזמן נמשכת אל המצבים הטובים ומתרחקת מהמצבים הרעים.

אין בכוחי לחקור, לראות, להבין ולהרגיש מדוע אני נוהג דווקא בצורה כזאת. הרי ההתנהגות הזאת כבר מושרשת מראש בטבע שלי, עוד לפני שהיא מגיעה להרגשה ולהבנה שלי, ונלקחת בחשבון. כזה הוא הטבע שלי.

נאמר, "להבדיל בין אור לחושך". זהו בדיוק אותו המצב שבו האדם מתחיל להרגיש שהדעת שלו מנוהלת לחלוטין. אך הוא כבר מסוגל להסתכל על הניהול הזה מהצד. ומנקודת התצפית הזאת הוא כבר רואה גישה אחרת, שנולדת בתוכו בהדרגה ומוכנה להתפתח.

זה אומר שהוא רוכש רצונות חדשים (כלים רוחניים), שבהם הוא יכול להתנתק מהטבע הראשוני שלו. ברצונות החדשים האלה הוא נמצא יחד עם הנשמות האחרות, יחד עם הבורא, ושם הוא קיים. וזה מה שנקרא חשבון "אינטגרלי", שכולל בתוכו את האינטרסים של כולם, במידה שבה זה התגלה לאדם.

מנקודת האפס הזאת, שני הכיוונים האלה, ה"דעת" וה"אמונה למעלה מהדעת", מתחילים להתפתח יחד. במידה שבה האחד מתפתח, כך מתפתח גם השני. וזה נמשך עד שאנחנו מגיעים למצב של גמר התיקון בשניהם. הדעת היא ההתפתחות של הרצון האגואיסטי הטבעי שלי. ו"למעלה מהדעת" זאת ההתפתחות של הרצון להשפיע.

והאור הוא זה שמבדיל ביניהם. האחד תמיד נבנה על פני השני. לכן עניין הקבלה הוא כדי להיות ב"על מנת להשפיע", על אף שנדמה, שהמילים האלה אינן מתחברות וסותרות זו את זו. אבל רק אם הדעת מתפתחת, מתפתחת מעליה גם האמונה למעלה מהדעת.

וההרגשה שהאחד מתרחק מהשני, נקראת "ישועת השם". הרי מאותו הרגע והלאה האדם מתחיל להרגיש בתוכו כלים חדשים, רצונות רוחניים חדשים.

זה דורש הבנה רגשית, מפני שמדובר ברצון, ואילו הדעת מגיעה מאוחר יותר.

בינתיים אנחנו רק מנסים להשיג את הרצון להשפיע ומשקיעים מאמצים בלימוד ובקבוצה, וזה נקרא "זמן ההכנה". אין לנו עדיין רצונות רוחניים, ולכן עדיין לא הגענו עד לאותה "נקודת האפס", שממנה מתחילים לגדול שני הענפים האלה: הדעת והאמונה למעלה מהדעת. דווקא מהנקודה הזאת אנחנו מתחילים לעבוד באמונה למעלה מהדעת, ולא לפני זה, בזמן ההכנה.

ואז אנחנו כל הזמן עוברים מהאחד לשני: מהדעת עולים ל"למעלה מהדעת", ונופלים חזרה. אתה צריך לטבוע בתוך הדעת כדי לעלות מעליה לאמונה למעלה מהדעת. אנחנו צריכים את הדעת כדי לעלות מעליה. הדבר היחיד שיש לנו הוא הרצון לקבל. ואותו עלינו לגלות, כדי ללמוד לעבוד איתו בצורה ההפוכה.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 2.08.2011

 ידיעות קודמות בנושא:
הדעת ומה שמעל לדעת
מימד אחר לגמרי
השפעה אינה כפייה


שלח לחבר | הדפס הדפס שייך לקטגוריה: התפתחות רוחנית, קבוצה, שיעור הקבלה היומי
Bookmark     עדכוני rss

תגובות

להשאיר תגובה