לגרש את החושך

מתוך שיעור מס' 3 בכנס הקבלה בטורונטו

העולם מתעורר. הוא מתעורר על ידי החושך: הרצון האגואיסטי כבר אינו מקבל מילוי ומרגיש שהוא נמצא במולטי משבר. אני מתחתן, ולאחר מכן מתגרש. אני מוליד ילדים, והם יורקים עליי. אני רוצה לעשות מהם ילדים טובים, ויוצא משהו לא מי יודע.

אני רוצה קצת שמחה בחיים, ובמקום זה אני שוקע בדיכאון. אני רוצה לחסוך קצת כסף, אך באה מכה ולא נשאר לי מזה כלום. הפנסיה שחסכתי כל החיים, פתאום נעלמת. אני רוצה להירגע מעט בטבע, והוא מגיב באסונות אקלימיים.

העיקר הוא ההרגשה שהעולם שוקע בחושך: אין בשביל מה לחיות, אין בשביל מה להביא ילדים לעולם. תוכנת ההתפתחות מתחילה לגלות לכל האנושות יותר ויותר חוסר מילוי.

זה גם מה שקורה איתנו. רק שאנחנו מוצאים מהר מאוד נקודות אחיזה וקופצים מעל החושך הזה. הרי יש לנו את השיטה, ההדרכה שמסייעת לנו ללכת קדימה.

ולעולם אין את זה. הם לא יודעים איזה חושך בא עליהם, למה הוא בא, בשביל מה. לאן שהאדם לא יפנה – באף מקום הוא לא ירגיש מילוי.

וכך, גם העולם מתקדם למצב שבו הוא יצטרך להחליט שחייבים להתאמץ ולשנות את מגמת החיים. אחרת החושך הזה לא ייעלם. הרי החושך הזה הוא האחוריים של האור.

כלומר, החושך הזה הוא האור, הוא תכונת ההשפעה שמתקדמת ומתקרבת אלינו. וככל שהיא מתקרבת, אנחנו מרגישים רע יותר, כי אנחנו לא רוצים את ההשפעה הזאת, אנחנו לא רוצים לחיות בה. להיפך, אנחנו רוצים ליהנות, למלא את הרצונות האגואיסטיים שלנו.

אבל אין לנו ברירה. אנחנו רואים כיצד הטבע מציג את עצמו כלפי האנושות: "אני מביא לכם את תכונת ההשפעה. תסבלו, עד שתרצו לקבל אותה כמו את הדבר הטוב ביותר".

מאיפה האנושות תקבל את ההסבר על מה שקורה? – מאיתנו. אנחנו צריכים להביא לה את ההסבר על מהות השינויים. ככל שנאחר להגיע עם ההסבר הזה, ישנאו אותנו יותר. הרי מצד אחד, הם לא רוצים את תכונת ההשפעה הזאת. ומהצד השני, הם ירגישו שלנו יש את הפיתרון, ואנחנו מונעים מהם להגיע לטוב. הם צריכים לקבל הסבר על מה שקורה בעולם, ומה לעשות עם החושך הזה.

בינתיים אנחנו "דוחפים" את עצמנו אליהם: "תראו, יש לנו הסבר על מה שקורה בעולם. הגיע הזמן לשנות את המגמה שלנו. האדם צריך להשתנות ולא העולם. הרי המשבר הגלובלי האינטגרלי הזה הוא בכלל לא משבר. להיפך, תכונת ההשפעה מתקרבת אלינו". אך הם בינתיים לא שומעים.

יעברו עוד מספר חודשים, יגיעו עוד קצת מכות, והם יתחילו לשמוע. הם יתחילו להבין מה הסיבה לחושך, לחוסך האונים, לחוסר ההתמצאות, לכך שאי אפשר לנהל את העולם כמו קודם. הרי שום דבר לא עובד, כל המערכות מתדרדרות.

ואנחנו, מצידנו, צריכים להזדרז עם ההפצה. המצב של היום דומה לתסריט בדיוני, שבו מרחפת מעל כל כדור הארץ איזושהי חללית גדולה ומתחילה להקרין עלינו. כך אנחנו נמצאים היום תחת השפעת תכונת ההשפעה. ורק אם נהיה מותאמים לתכונה הזאת, נוכל לראות בה אור, חום, שמחה, תקווה לעתיד, נצחיות, שלמות…

לא קל להסביר לעולם את האמת. צריכים לשכתב את החומר, להסביר את הדברים באופנים שונים ומזוויות שונות, כי קשה מאוד לאנשים לשנות פאזה ולעבור לתפיסה אחרת.

אבל אנחנו חיים בזמן מיוחד. המקובלים חלמו במשך דורות רבים על הרגע הזה, ודווקא אנחנו זכינו לא רק לחיות בתקופה הזאת, אלא גם להבין מה קורה.

רבים חווים עכשיו משבר בחייהם: ריסוק פנימי, פירוק משפחות, התדרדרות לסמים… וזה לא בהכרח תלוי ברמת ההכנסה: יש כאלו שהיו להם חמישים מיליארד דולר ונשארו להם רק חמישה מיליארד, וגם זאת צרה, על אף שקשה לנו לתאר דבר כזה. האנשים אינם יודעים שהמכות מגיעות בצורה מכוונת, וזה נורא. אדם מסוגל לסבול הכול אם הוא יודע שזה מביא אותו למטרה, שהוא מרוויח על ידי הסבל. אבל מה לעשות אם שום דבר לא מאיר מקדימה?

אנחנו יודעים על תוכנית הבריאה, על המטרה שלה, על התכלית שלה, על כך שכל הרע מקדם אותנו אל הטוב, וזאת מתנה מלמעלה. הרי יש מיליארדי אנשים בעולם שמקבלים מכות ללא שום תקווה לעתיד טוב יותר. ואנחנו חייבים להסביר להם שיש לכך סיבה ומטרה, וישנה אפשרות להפוך כל מכה למתנה גדולה.

אנחנו חייבים להביא את הידיעה הזאת לעולם. הגיע הזמן. אולי האנשים לא רוצים לשמוע, כי הם נמצאים בינתיים תחת השפעת המכה. הם מקבלים מכה ומרגישים רק את הכאב, ושום דבר מעבר לזה. ובכל זאת, אם נחכה לרגע הנכון, נוכל לתת לאדם טיפה של הסבר. ולאחר מכן תגיע שוב מכה, הוא לא יהיה מסוגל לשמוע את ההסבר, לאחר מכן תגיע רגיעה יחסית, ושוב נוכל להוסיף את הידע. וחוזר חלילה. וכך, בין הרגשה להרגשה תבוא הידיעה. אנחנו צריכים לעקוב אחרי הגלים שעוברים על העולם ולדעת מתי להכניס את ההסברה על מה שקורה.

ואז האנשים יקבלו בכל פעם את המכה הבאה ביתר הבנה, עד שההבנה הזאת תתחיל לאזן את המכות, ותגרום להם להרגיש את הסיבתיות, המטרתיות, ולאחר מכן גם את הכדאיות. ואז, במקום כאב, האדם ירגיש לפתע הרגשה טובה. הרי הוא רואה כיצד הוא מקבל את התשלום על כך. אם על כל רגע של עבודה קשה אני מקבל מייד את התשלום, אני לא מרגיש שאני מתייגע. אם אנחנו רואים את התוצאה על המקום, היגיעה אינה נחשבת להפסד, אלא להיפך, יש בה עוד יותר רווח. יתר על כן, היגיעה מוסיפה לרווח יותר חשיבות, יותר טעם. מפני שבזכותה פיתחתי בתוכי את הכלי, את החיסרון, את התיאבון שמאפשר לי ליהנות מהסעודה הנפלאה.

מתוך שיעור מס' 3 בכנס הקבלה בטורונטו, 16.09.2011

ידיעות קודמות בנושא:
אל תחכו לצרות
מחליפים תוכנה
הענן המוזר שירד על העולם

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest