קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלתו של משה: למה הרב"ש ובעל הסולם הקפידו על קיום מצוות מעשיות תוך כדי דיקדוק בכל הפרטים ולא דילגו אפילו על קוצו של יוד?
תשובה: הם חיו בסביבה דתית ולא היה להם שום קשר עם החילונים. בתקופתם הפצת חכמת הקבלה בקרב החילונים, ובכלל בכל העולם, לא היתה חיונית ואקטואלית. בעל הסולם כותב בסוף "הקדמה לספר הזוהר" וב"שופרו של משיח" על הצורך בהפצת חכמת הקבלה בין אומות העולם. יותר מזה, בעל הסולם כותב, שרק אחרי שאדם הופך להיות חילוני בנפשו (דבר המתאפשר רק בתוך האדם, בסתר) הוא יכול להתחיל ללמוד קבלה. כל עוד הוא דתי בנפשו, הדת מקבעת אותו והוא לא יבין את תורה הקבלה! אלו הן שתי השקפות מנוגדות:
כאדם דתי אתה מאמין במה שסיפרו לך על אלוקים ובצורה עיוורת ופנאטית אתה ממלא חוקים שלמדת ממישהו, זה מגביל את השכל בהבנת מי אתה, בשביל מה אתה חי ואיפה אתה נמצא. הדת מלמדת אותך שכמה שתשאל פחות שאלות ותעשה יותר פעולות, תנועות, הרי שאתה קדוש יותר. ועל "ואהבת לרעך" אין מה לדבר- אתה מרגיש כמה גאווה יש בך, שאתה מעל כל החילונים ה'בזויים' האלה, אתה נבחרת על ידי הבורא, ולכן כולם חייבים לך על אורח החיים הקדוש שלך!
ואילו הגישה של הקבלה היא שאתה בעצמך לא מאמין לאף אחד, ורק בעזרת המאמצים שלך , בלב ומוח, אתה מגלה את הטבע, את הבורא, מתקרב אליו, נכנס לתוך השגחתו ומבין אותו. וכל זה תוך כדי תיקון האגו, על פי הכלל החשוב בתורה "ואהבת לרעך כמוך", אתה יוצא מעצמך אל הזולת ומשיג את הבורא.
מלבד זאת, כמו שכותב בעל הסולם, על פי ההוראה בספר הזוהר (ראה מאמרים "מתן תורה", "הערבות" "השלום" ) אתה מסייע להפיץ את חכמת הקבלה לכל אומות העולם!
חשוב לציין לגבי הדרך הזאת: אני לא נגד הדת, אני נגד השימוש האגואיסטי בה!
אם כך, מה המשמעות של דברי התלמוד "ואהבת לרעך – את שאתך בתורה ומצוות", והאם לפי הקבלה ואהבת לרעך כמוך חל גם על אנשים שלא התעוררה אצלם הנקודה שבלב?
גם מי שלומד קבלה הוא מרגיש שהוא מעל שאר האנשים,ושהוא נבחר על ידי הבורא והוא מיוחד. אז מה ההבדל?
לא כל אדם דתי הולך אחרי מה שסיפרו לו בצורה פנאטית ועיוורת.
יש היום מדרשות לבנות,מכינות לבנים ויותר ויותר דתיים מהכיפות הסרוגות הולכים ללמוד ולהבין.