לב העולם

זוהר לעם, פרשת פינחס, 152: "ישראל – עשה אותם הקב"ה, לב של כל העולם. וכך הם ישראל בין שאר האומות, כמו לב בין האיברים. וכמו שאיברי הגוף לא יכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל."

בעולם אין סוף אין הבדל בכלים. שם הם שווים, משום שהאור העליון, בהתאם לטבע שלו, ברא אותם בצורה שווה.

אחר כך היה "צמצום א'". ושוב האור הסתלק בצורה שווה לכל גבולות של ה"מלכות דאין סוף" סביב הנקודה האמצעית. וכך היה בעצם עד "שבירת הכלים".

ואחרי השבירה הכלים נפלו, הסתדרו מלמעלה למטה, ומאז למעלה נמצאים הכלים עם עביות קטנה.

כך ב"עולם הנקודים" כבר היה עשר ספירות. החלק העליון שלו היה "בינה", והחלק התחתון "מלכות". ואז הכלים שורש, א', וחלקית גם ב' – הם כלים דהשפעה (ישראל), והכלים של עביות ג' ו-ד' – הם כלים דקבלה (אומות העולם).

ומכאן נובע שראשית מתבררים הכלים של "בינה". אברהם התחיל את התהליך הזה עוד בזמן בבל. בתור הנקודה הראשונה, "קו ימין", אברהם פנה לכל הבבלים, לכל הכלים, ומי שהצטרף אליו הם דווקא כלים דהשפעה שהרגישו את האור שהאיר להם מאברהם כאשר הוא הפיץ את המסר שלו. ולכן כל אלה נקראים "ישראל" לפי ה"רשימות" שהתגלו בהם.

והיתר התפזרו ברחבי כדור הארץ ומהווים כיום את האנושות – שבעה מיליארד אנשים.

ולכן מכאן עלינו להבין שיש הבדל גדול במהות הפנימית של אנשים שמתייחסים לשתי הקטגוריות הללו: ישראל ואומות העולם. אם בישראל יש "רשימו" של "מלכות" ב"בינה", באומות העולם ישנו "רשימו" של "בינה" ב"מלכות". בהתאם לזה, "מלכות" שולטת באומות העולם, ובה נמצאות דרגות ה"בינה", ו"בינה" שולטת בישראל, ובה נכללת "מלכות".

כך "רשימות" של "מלכות" ו"בינה" התערבבו ביניהם כתוצאה מהשבירה. הערבוביה הזאת קיימת בכל אדם, הרי כולנו נוצרנו מתוך שבירת הנשמה הכללית של אדם הראשון. אבל ישנם אנשים שבהם "מלכות" שולטת ב"בינה", וישנם כאלה שבהם "בינה" שולטת ב"מלכות".

וזה גורם להבדל גדול בזמן של ההתעוררות. ישראל מתעוררים כאשר משפיע עליהם המאור המחזיר למוטב, ואלה שנמצאים תחת השליטה של "מלכות" לא יכולים להתעורר על ידי המאור הזה. הם רק יכולים להצטרף ל"בינה" כ"מלכות". על ידי זה ש"מלכות" מבטלת את עצמה בפני "בינה", היא בונה את עצמה.

ועל זה אנחנו בונים את ההפצה שלנו. הרי, גם בתוך ישראל יש כאלה שהם דומים לאומות העולם, וגם באומות העולם יש כאלה שהם דומים לישראל. ואלה שמאומות העולם שדומים לישראל, מגיעים ומצטרפים אלינו. ואלה מאיתנו שדומים לאומות העולם, מצטרפים לאומות העולם. כך מתרחשת הדיפוזיה הזאת שעליה נאמר: "לא יצאו בני ישראל לגלות, אלא לצרף להם נשמות הגויים." התהליך הזה קובע את העבודה שלנו, ואנחנו מבינים שכאן פועל חוק שעל פיו התיקון נעשה מקל לכבד. לכן אנחנו מתחילים מהאנשים שנמשכים אלינו, ואחר כך אנחנו צריכים להרחיב את המעגלים של ההפצה.

יתר על כן, כמו שאומר לנו הזוהר, ישראל הם לב העולם. הכוונה היא, שהאור לא יכול לבוא לעולם, אלא רק דרך מי שמחובר, מי שיכול להיות הצינור, המתאם, המחבר, בין הבורא לבין הכלים שהם אומות העולם. זה הוא התפקיד של בני ישראל, משום שהם קשורים גם ל"בינה" וגם ל"מלכות" בצורה כזאת שבחלק העליון "בינה" קשורה ל"כתר", ובחלק התחתון שלה "ז"ת דבינה" קשורים ל"מלכות".

לכן ישראל זה קבוצה מיוחדת שאנחנו צריכים לאסוף בכל העולם. ועל ידי העבודה הזאת אנחנו בעצם בונים בעולם הזה את המעבר בין האנושות לבורא.

אבל מטרת הבריאה היא, מצד הבורא, שהאנושות תגיע לקשר איתו. ואנחנו סך הכול מעבר, אנחנו משרתים לבורא ולאנושות. וכל הכבוד שלנו, כל הייעוד שלנו, הוא דווקא ליצור את הקשר הזה. אם לא הקשר הזה בין הבורא לאומות העולם, אם אנחנו לא חושבים על זה שאנחנו מביאים לו נחת רוח בזה שאנחנו מקרבים אליו את כל האנושות, אז אנחנו לא מבצעים את התפקיד שלנו.

לכן אנחנו צריכים להתייחס בצורה מאוד מאוד יפה לאומות העולם ולמה שקורה להם. בזמנינו, אנחנו רואים אצלם צרות, בעיות, ייסורים, וזה צריך להיות סימן בשבילנו שאנחנו עדיין לא מצליחים בעבודה שלנו.

מתוך השיעור על הנושא "תפקידו של עם ישראל". 02.05.2014

ידיעות קודמות בנושא:
שני רצונות המאורסים עם מחשבת הבריאה
ייחודיות העבודה של המתאם הרוחני
החוליה המקשרת