לא רוצה להיות שָבְשֶבת ברוח

לפעמים אדם יושב עם כזאת הבעת פנים, כאילו שהחיים נגמרו ואיבדו כל ערך עבורו, כל העולם הזה לא שווה כלום, ולחיות בו חיים ריקניים יותר גרוע ממוות. הוא תוהה, מדוע הוא עוד חי בעולם הזה ומצטער על כך שהוא בכלל מרגיש את המציאות הזאת. הוא חושב, הלוואי ולא היה נולד וחי.

מאיפה יש לו פתאום כזה מצב רוח? – זה הבורא שולח לו הרגשה כזאת.

ולפעמים להיפך, הוא פתאום מרגיש שהוא מלא מרץ וכוחות, מלא צחוק ושמחה, מלא בהתפעלות, מוכן לחבק את כולם, לקפוץ ולרקוד. מאיפה מגיע מצב רוח כזה? – גם כן מההשגחה העליונה. מה לעשות עם מצבים קוטביים כאלה? לא טוב להיות לא בקיצוניות כזו ולא בקיצוניות אחרת. כי אז אתה כמו שָבְשֶבת, שמסתובבת לכיוון הרוח.

כלומר אתה מסתובב בצורה ממושמעת לפי ההנהגה העליונה: לאן שהיא מסובבת אותך, זה החיים שלך. למען האמת, זה לא חשוב מה שאתה עושה או מה שאתה לא עושה, כי מנהלים אותך מלמעלה, קובעים את הפעולות וההרגשות שלך. ואתה רק מסתובב ומסתובב כמו שָבְשֶבת ברוח…

אבל אם האדם מבין את זה, ולא יכול לסבול את זה ולהסכים עם זה, לא מסכים להיות בובה על חוט מול הבורא, שאין עוד מלבדו. הוא אומר: "לא! אני גם כן צריך להחליט עבור עצמי", ודורש מהבורא לפנות מקום לעצמו. ואז הוא מגלה, שבאמת יש מקום פנוי! הבורא כבר הסתיר את עצמו מראש ונתן לו את המקום הזה לפעולה, שנקרא "העולם הזה".

אין מקום אחר, שבו הבורא בכוונה מלכתחילה הסתיר את עצמו ונתן לך הזדמנות לעשות כל מה שאתה רוצה. ועכשיו על ידי הסביבה אתה יכול לבנות כזה יחס למציאות כדי לנטרל את נוכחות הבורא ובעצמך למלא את המקום הפנוי הזה, בדיוק באותה הצורה כמו שהבורא היה ממלא אותו אם היה מתגלה.

למה הבורא לא מתגלה במקום הזה, שנקרא "העולם הזה"? מפני שחסר לו "לבוש", כי הוא הרי נסתר. והאדם בונה את ה"לבוש" הזה ובמידה הזאת מגלה את הבורא.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 25.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
כל הזרעים ינבטו בשלב כלשהו
תרגיל חדש על העלמה חדשה
בוא אליי!