דף הבית / חכמת הקבלה / גלגול נשמות / לא קל לעמוד בפני האמת

לא קל לעמוד בפני האמת

laitman_2010_1805_us-70.jpg

שאלה: מה זאת אומרת "לעבוד בחושך"?

תשובתי: "להיות בחושך" זה כשאתה לא יכול לקום בבוקר לשיעור, כי אין לך שום מוטיבציה וכוח שדוחף אותך קדימה, שום משיכה ותקווה לעתיד. זהו ייאוש וחוסר אונים טוטאלי, אובדן הרצון לעשות משהו.

הרצון שלנו הוא חומר הדלק שלנו. אם מתגלה הרצון, אנחנו רוצים לממש אותו. ואם הרצון אינו מתגלה, אתה הופך לגוף מת. עד כדי כך שאנחנו רואים היום בעולם אנשים רבים, שלא מתגלה להם רצון חדש, והם אינם מבינים בשביל מה לחיות ומוכנים לשים קץ לחייהם או לקחת סמים וכדורים נגד דיכאון. כל אלה מהווים תוצאה מחוסר הרצון. הרי הוא כבר הגיע לידי סיפוקו בדרגה שעד אליה היינו צריכים להתפתח בעולם הזה.

אין יותר לאן להתפתח, ולכן האדם מרגיש שכבר אין כל כך טעם בכל החומריות הזאת. כמה אתה כבר צריך? הרי אתה רואה שבסופו של דבר הכול נעלם ומתבטל ואין שום ביטחון למחר בכלום. אפילו כדור הארץ עצמו כאילו מגיע לסופו.

בעיקרון, תמיד הייתה לאדם איזושהי אחיזה בנצחיות. הוא תמיד תיאר לעצמו שהחיים שלו לא ייגמרו. או שהוא השלה את עצמו בעזרת הדתות והאמונות למיניהן, או שפשוט הייתה חיה בתוכו איזושהי אמונה אינסטינקטיבית פנימית, שקיים משהו נוסף והחיים אינם מסתכמים בזה.

אבל עכשיו, כל המשברים והשבירות מראים כיצד הכול נגמר! דבר אחד נגמר, ואחריו נגמר הדבר השני, והשלישי… לא נשאר חינוך, ולא תרבות, נעלם הרצון להקים משפחה ולהוליד ילדים, ונעלם גם הרצון להרוויח כסף, כשאתה רואה כיצד אנשים מאבדים את כל הכסף שצברו במשך כל החיים. מיום ליום גדלים הייאוש וחוסר האונים, חוסר הביטחון ואובדן התקווה לעתיד.

והאדם רואה בכך דוגמא, שמתוכה נעלמת גם התקווה לנצחיות, שעדיין הייתה חיה בו בצורה כלשהי. הרי הוא לא בהמה שיכולה לא לחשוב על כך. הוא אדם וקיימת בו נקודה כזאת, ששייכת לדרגת האדם – והנקודה הזאת היא נצחית. ולכן הייתה לו איזושהי תקווה שהנצחיות קיימת והוא ימשיך לחיות!

הוא השתדל לא לחשוב על המוות, לא רצה לעורר בתוכו מחשבות מהסוג הזה, הרי זה היה מוביל לשאלות שלא הייתה לו תשובה עליהן. בכך הוא היה רק שולל מעצמו את הרוגע והיה מוציא את עצמו מאיזון. אך בכל זאת, אי שם, באיזשהו מקום, בתת-מודע, הייתה חיה בו המחשבה שהנצחיות קיימת.

ולפתע הוא מגיע לכך שהכול מתמוטט. כל כדור הארץ עומד לקרוס. והדבר מעורר בו את השאלה: "אז אין עתיד? הכול נהרס? לכל דבר יש סוף? בשביל מה אני חי?" וכאן הוא נכנע ונופל לייאוש, מאבד את המוטיבציה ואינו רואה כל טעם לזוז. וזו הבעיה הגדולה ביותר של זמננו.

מתוך שיעור מספר שמעתי, 14.07.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הכול נגמר, אך ניתן לחיות לנצח!
אגואיזם: מעוף שנפסק
עידן השובע

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest