דף הבית / אהבה / לא לתת לרגשות להתקרר

לא לתת לרגשות להתקרר

כנס בסנט פטרבורג, שיעור מס' 1

בעל הסולם, איגרת ב': "איעצך, לעורר בקרבך יראה מקרירות אהבה שבנינו, והגם שהשכל מכחיש ציור כזה."

כאשר האדם אוהב, נראה לו שאהבתו היא ללא גבולות. אבל אנחנו יודעים, שבעולם שלנו הכול עובר, וגם ברוחניות כמובן יעבור, מפני שאנחנו חייבים לעלות במדרגות. לכן, אין שום דבר קבוע, וכל מצב מתחלף: רע בטוב, וטוב ברע.

"אבל הגע עצמך, אם יש תחבולה להוסיף באהבה, ואינו מוסיף גם זה לגריעותא תחשב: בדומה לאיש הנותן מתנה גדולה לרעהו, האהבה המתגלה בלבו בשעת מעשה, אינה דומה לאהבה הנשארת בלב, לאחר מעשה", כלומר, היא עוברת בהדרגה. אלא היא הולכת ומתקררת יום יום, עד שאפשר לבא לכלל שכחה בברכת האהבה, ומחויב מקבל המתנה להמציא תחבולה בכל יום להיות בעיניו כחדשות."

כלומר, אנחנו חייבים לעורר את הרגשת האהבה בהתמדה, ולא לתת לרגשות להתקרר. אבל הכול בתוכנו, אנחנו לא חייבים לקבל מתנות חדשות בכל יום. אותו הדבר כלפי הברית בינינו שאותה צריך לחדש בכל עת.

אנחנו הגענו למצב, כאשר כל אחד דואג שכל האחרים, כמו הילדים הקטנים שלו, כמו האנשים הקרובים והאהובים ביותר יקבלו את מה שהם רוצים. במקרה זה אנחנו נספק להם את הכול, והבורא יתגלה בינינו לפי חוק השתוות הצורה.

היחס בינינו ותכונת הבורא של השפעה חלוטה ואהבה, ישוו צורה במידת מה, לפחות יגיעו למדרגה הראשונה של השתוות הצורה מתוך 125 מדרגות. זה הדבר החשוב ביותר בשבילנו. אנחנו מוכנים. הכול בידינו.

אנחנו חייבים כל הזמן לבקש מהבורא שייתן לחברים שלנו את כל מה שהם צריכים – תיקון וגילוי. גילוי, זאת תכונת ההשפעה והאהבה בינינו. זוהי היראה שלי, כאשר אני דואג לחברים כמו לילדים הפרטיים שלי משני הצדדים: או מצד הדין, או מצד האהבה.

מצד הדין, אני מפחד שזה עלול לא להצליח, כמו עם תלמידיו של האר"י, כאשר הוא קרא להם ללכת לירושלים כדי להביא את כל העולם לתיקון. הרי, אז הכול בעולם היה מסודר לטובת התגלותו של הכוח העליון שהיה מוכן לפעול בעולם ולתקנו. אבל כל תלמיד מצא תירוצים לסרב לקריאתו של המורה: אשתו של אחד לא הסכימה שהוא ילך, השני היה עסוק, וכן הלאה.

לכן אנחנו צריכים להיות ביראה שגם אנחנו עלולים להיכשל, ובכל דקה, בכל רגע עליי לברר כיצד אני חייב להתייחס לאחרים, לשמור על הכלי הכללי כדי שהוא בסופו של דבר יגיע למצב שהבורא יתגלה.

עכשיו אנחנו עומדים כמו מול שופט, כאילו ניתנה לנו ההזדמנות האחרונה, המילה האחרונה. תרגישו את עצמכם במצב כזה, הרי לפנינו מידת הדין, ועלינו למלא אותה באהבה הדדית. אנחנו נוכל לעשות זאת רק אם נזמין את הבורא למלא את כל המרחקים בינינו.

הרי, אנחנו לא מתקרבים בלבבות, אלא הבורא ממלא את הריקנות האגואיסטית בינינו באהבה, וכאשר המרחק הזה מוכפל באהבה, האינטנסיביות של הקשר נהיית מאוד עוצמתית. לכן ההתקרבות נוצרת רק על ידי כך שהבורא ממלא את כל החללים. הוא מתאם ומהדק את הקשר בינינו וקושר אותנו יחד. לכן, העבודה שלנו נקראת "עבודת ה'".

אנחנו רק מזמינים אותו לעבוד, כדי שהוא יתקן ויחזק את הקשר בינינו.

מתוך שיעור מס' 1 בכנס סנט פטרבורג, 19.09.2014

ידיעות קודמות בנושא:
שלא תישכח מתנת האהבה
מלחמה על אהבה
להכפיל את האהבה כלפי החברים

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest