לא להשאיר אף אחד מקופח

שאלה: גברים ונשים רבים סבורים, שאין בהם שום דבר מיוחד ולכן הם לא יכולים למצוא בן/בת זוג. "מה פתאום שמישהו ירצה להיכנס למערכת יחסים דווקא איתי, כאשר מסביב יש אין סוף חלופות?". אצל הנשים הרגש הזה לפעמים הוא חזק במיוחד. איך אפשר לצאת מה"שבלול" הזה? איך אפשר להשתחרר ולהפסיק להיסגר בתוך עצמי, להסתכל על ההישגים של אחרים?

תשובתי: ניקח לדוגמה את העם היהודי, שבמשך רוב ההיסטוריה שלו ראה את עצמו כמשפחה אחת גדולה. תמיד היו בעם שדכנים ושדכניות, וכמו כן אנשים אחרים שדאגו לרווחת החברה, ובין היתר גם לכך, שאף בחורה לא תישאר לבדה. נאמר כך: אם מישהו היה צולע ברגל ימין, אז מצאו לו בן/בת זוג, שהיה צולע ברגל שמאל, כדי שאף אחד לא ירגיש את עצמו מקופח. מדורי דורות, מדור לדור, "העולם כולו" חיפש לכל כלה – חתן, ובעת הצורך הבחורות היו הולכות למרחקים בחיפוש אחר בן זוג.

הדאגה החברתית הראשונית הזאת, זו אחריות בדמו של העם היהודי, וזה השתקף בכל ארצות הגולה, בתימן, ברוסיה או באירופה. מלכתחילה החברה היהודית נוצרה דווקא כמשפחה אחת. אבל האגו שגדל קרע את הקשרים הקודמים, והיום החברה הפכה ל"אוסף של גוֹלים".

לכן, אנחנו יוזמים חינוך אינטגרלי, על מנת לשחזר ולבנות מחדש את סדר העדיפויות שהופר. דאגה הדדית לרווחת החברה, ללא ספק, צריכה להקיף ולכלול בתוכה גם כן עיצוב של זוגות צעירים מוצלחים בתנאים של אווירה סוציאלית מתאימה. זה "ירכך" את האנשים ויעורר אותם לחפש בני/בנות זוג מתאימים בהתאם לערכים החדשים. אם החברה באמת תהיה חדורה ברוח זו, אז הבעיה תיעלם.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 195, 09.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:

מנגינה בשני קולות
אל תמנעו מעצמכם תמיכה רוחנית!
חתונה לפי חשבון רוחני