לאחד לב ומוח

מיכאל לייטמן

הלימוד הנכון הוא, לאחד תמיד יחד מוח ורגשות, כמו רופא, חוקר, שנותן לאדם תרופה, בידעו את הרכיבים של התרופה וכיצד היא פועלת, אבל יחד עם זה, מבין מה מרגיש החולה.

כך אנחנו חוקרים את הרצון ליהנות שלנו. מצד אחד, ניתן לדבר על רגשות, כמו ספר ה"זוהר", ומצד שני, על קביעות מדעיות, שמוסיף בעל הסולם בפירושו, פירוש הסולם לטקסט המקורי של ספר הזוהר.

ולכן, חכמת הקבלה יכולה להיראות מיסטית, כמבוססת על תחושות ורגשות, אמונה ומוראליות, ומצד שני, זהו מדע, קביעות מדויקות, אנליזה, איפה שכל מערכת האורות והכלים עובדת כמכונה משומנת היטב. אז במה אנחנו עוסקים במדע או בתחושות ורגשות? גם בזה וגם בזה!

התלמיד חייב להשתדל לחבר שתי גישות אלה יחד, כדי שליבו ומוחו יתאחדו – כדי שהוא יוכל להרגיש ולהבין למה הוא מרגיש כך, ועל חשבון אילו כוחות ופעולות של הבורא שברצונותיו, ומה מתרחש בהם.

ומצד שני, כדי שיוכל בעצמו להזמין פעולות אלה של האור, של הבורא על עצמו, בידעו אותם וביכולת למדוד נכון ולהתפעל ולהרגיש את מה שמתרחש בתוכו, חייב התלמיד לאחד ולחבר מוח ורגש ביחד, ובעצמו להישאר בקו אמצעי. עליו לשלוט בעצמו במחקר שמבצע על עצמו: להזמין את פעולות הבורא עליו ולראות בתוך עצמו תוצאות, וכמו כן לחוש ולהרגיש תוצאות אלה של עבודת הבורא בצורה רגשית ביותר.

אבל יחד עם זה לא לאבד את הראש! לא לשכוח מאיפה זה הגיע, למה, וכיצד לנצל זאת בהמשך.

בזה כל העבודה שלנו. כי הבורא הרי רוצה, שאנחנו נעבוד עם החומר שהוא ברא ונשלוט עליו. כך אנחנו משיגים את השכל של הבורא – את מחשבת הבריאה.

ואילו בני אדם, שחוכמת הקבלה אינה מוכרת להם, חושבים שזו מיסטיקה ופנטזיה. הם אינם מבינים, שזו עבודה ריאלית על חומר הבריאה, בכל המציאות – בהכרה ושליטה מלאים. אתה מנהל גם את עצמך, וגם את פעולות הבורא, כי הכול מתרחש רק לפי הבחירה שלך.

רשומות קודמות בנושא:
שלושה קוים
אבני הדרך הנעלמות
רשומות נוספות במדורים: התפתחות רוחנית, שיעור הקבלה היומי

One comment

  1. על שיעורי בוקר> ונהר יוצא מעדן

    ועל דא והוא כחתן יוצא מחפתו, מאן חפתו, דא עדן, ורזא דא (שם ב י) ונהר יוצא מעדן, עדן דא איהו חופה דחפיא על כלא. ישיש כגבור, ישיש מסטרא דאור קדמאה דלא אשתכח ביה דינא כלל, כגבור, מסטרא דגבורה, ואף על גב דגבורה איהי דינא שלים, כגבור כתיב, ולא גבור, בגין דאמתיק דינא בחסד, ונטיל כלא כחדא בתיאובתא ורעותא שלים. וכל דא לרוץ ארח, כמה דאת אמר (ישעיהו מג טז) הנותן בים דרך, לאשקאה ולאשלמא נהירו דסיהרא בכל סטרין, ולמפתח בה ארח לאנהרא לתתא. מקצה השמים מוצאו, מסייפי אלין שמים עלאין דקאמרן, איהו אפיק, בגין דבסיומא דגופא איהו אפיק, ובההוא אתר אשתמודע בין דכר לנוקבא, ודא הוא דכתיב (דברים ד לב) ולמקצה השמים ועד קצה השמים, קצה השמים דא עלמא עלאה, ולמקצה השמים דא מלכא דשלמא דיליה, כמה דהאי נטיל כל נהורין, וכלהו ביה, אוף הכי האי נטיל כל נהורין וכלהו ביה, ואיהו נפיק מקצה השמים. ותקופתו, דסחרא בכל אינון סטרין (נ"א ספירן) קדישין, דאתחזון לאתנהרא ולאתשקאה ולנצצא מניה. ואין נסתר, לית מאן דאתחפיא מההוא נהירו, דהא לכלהו אנהיר בכללא חדא, לכל חד וחד כמה דאתחזי ליה. וכד כלהו אשתלימו ואתנהירו מגו שמשא, כדין סיהרא מתעטרא בגוונא דאימא עלאה, שלימא בחמשין תרעין, ודא איהו דכתיב תורת יהו"ה תמימה, דהא כדין איהי (שלימא) תמימה מכל סטרין, ברזא דחמש דרגין, כגוונא דאימא עלאה, דאינון חמש רזא דחמשין.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest