דף הבית / קבלה לעם / יהדות וקבלה / הדת בראי הקבלה / כשאתה גדל מעבר לגבולות של "האדם הקטן"

כשאתה גדל מעבר לגבולות של "האדם הקטן"

laitman_2009-06_3382_70.jpg

בעל הסולם כותב על השאיפה של האדם להגדיר באופן ברור את חייו: "עצם השאלה (על משמעות החיים) בעינה עומדת בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחינו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו, להסחף בלי דעת בזרמי החיים, כדאתמול". (הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות ב').

אנשים "קטנים" וילדים קטנים שואפים לסדר בחייהם. לכן האדם מגביל את עצמו, שם את עצמו במסגרות מוגדרות, שעוזרות לו להרגיש בטוח. חוץ מזה, האנשים "הקטנים" האלה אוהבים היררכיה ביחסים: "ההוא יותר גבוה ממני, הוא יותר נמוך. ממנו אני צריך לפחד, אותו אני צריך לכבד."

הרבה פוליטיקאים, פסיכולוגים, סוציולוגים משתמשים בזה. על זה גם מתבססת הדת. הרי האדם הקטן תמיד פחד מכוחות הטבע. הוא העריץ את הכוחות האלה, ניסה להגיע איתם להסכמה, התייחס אליהם בכבוד. וכך הוא בנה מערכות יחסים מיוחדות עם כוחות הטבע הללו.
כך נוצרה הדת. והדבר היה טוב לאנשים. הרי הם ידעו בבירור מה נדרש מהם, ומצב כזה היה מתאים לכולם. הם כביכול הסתתרו מאחורי זה.

אך בגלל שאנחנו חיים בתקופה אחרת, כשהרצון ליהנות פרץ את כל ההגבלות הללו, אז כבר לא החילוניים, ולא הדתיים, מסוגלים להחזיק את עצמם במסגרות הקודמות ולהישאר בתוך אותם "זרמי החיים, כדאתמול", כשביצעו פעולות שהכתיבו להם, בלי לחשוב ולשאול שאלות והיו מסופקים מכך שהם כביכול מממשים את חייהם נכון.

היום הגישה הזאת כבר לא יכולה לספק את האדם, כי היא לא עונה לו על השאלה: "בשביל מה אני חי?"

פוסטים קודמים בנושא:
"מה הטעם בחיים?"
לראות עולם שקוף
שאלת האדם: "מה הטעם בחיי?!"
פוסטים נוספים במדורים: משבר עולמי, הדת בראי הקבלה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest