דף הבית / כנסים / כנס חיבור 31.05.2013: שיעורים, סדנאות

כנס חיבור 31.05.2013: שיעורים, סדנאות

סדנה מס' 1

להורדה: video.gif וידאו | audio.gifאודיו | MP4

שיעור מס' 1

להורדה: video.gif וידאו | audio.gifאודיו | MP4

סדנה מס' 2

להורדה: video.gif וידאו | audio.gifאודיו | MP4

שיעור מס' 2

להורדה: video.gif וידאו | audio.gifאודיו | MP4

שיעור מס' 3

להורדה: video.gif וידאו | audio.gifאודיו | MP4

להלן קטעי המקור שעליהם התבססו השיעורים:

שיעור מס' 1, הכנה לאיחוד

התכלית שבמחשבת הבריאה

1. "יסוד ושרש העבודה הוא, שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה מה שהורונו חז"ל הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם.. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר צוונו עליהן ה'. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחילה, כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה".

רמח"ל, ספר מסילת ישרים, פרק א', בבאור כלל חובת האדם בעולמו

2. "כל התכלית, הנרצה להבורא, מכל הבריאה אשר ברא, היא להנות לנבראיו, בכדי שיכירו אמיתיותו וגדולתו, ויקבלו ממנו כל הטוב והנועם, שהכין בעדם, ובשיעור המבואר בכתוב "הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים", – הנך מוצא בבירור, שהתכלית הזו לא תחול, לא על הדוממים והכדורים הגדולים, כמו הארץ והירח והשמש, ולוא יהיו זהרם ומדתם כמה שיהיו, ולא על מין הצומח, ולא על מין החי, שהרי חסרים מהרגש זולתם, אפילו מבני מינם, הדומים להם. ואיך יחול עליהם, ההרגש האלקי והטבתו?
אלא רק מין "האדם" בלבדו, אחר שכבר יש בהם ההכנה, של הרגש זולתו כלפי בני מינם הדומים להם. הנה אחר העבודה בתורה ומצות, שמהפכים הרצון לקבל שלהם, לרצון להשפיע, ובאים בהשואת הצורה ליוצרם, שאז מקבלים כל המדרגות, שהוכנו להם בעולמות העליונים, הנקראות "נרנח"י", שבזה נעשו מוכשרים, לקבל את התכלית שבמחשבת הבריאה".

כתבי בעל הסולם, מאמר "הקדמה לספר הזוהר", אות ל"ט

העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר

3. "יש הרבה אנשים בעולם, שלא ניתן להם הכח לעבוד עבודת הקודש אפילו בתכלית הפשיטות, אפילו שלא בכוונה ושלא לשמה, אפילו שלא לשמה דשלא לשמה, אפילו הכנה דהכנה של התלבשות דקדושה – והוא כן זכה, שניתן לו רצון ומחשבה, שעל כל פנים יעבוד עבודת הקודש לפרקים, אפילו בתכלית הפשיטות שאפשר להיות – ואם הוא יכול להעריך את חשיבות שבדבר, ולפי חשיבות שהוא מחשיב את עבודת הקודש, בשיעור הזה הוא צריך לתת שבח והודיה על זה.
כי זה אמת, היינו שאין אנחנו מסוגלים להעריך את חשיבות, מה שיכולים לפעמים לקיים מצות ה' אפילו בלי שום כוונה. ואז הוא בא לידי הרגש רוממות ושמחת הלב. וע"י השבח והודיה שנותן על זה, מתרחב ההרגשות ומתפעל מכל נקודה ונקודה של עבודת הקודש, ומכיר את העבדות של מי הוא עובד. ועל ידי זה הוא עולה מעלה מעלה. וזה סוד מה שכתוב "מודה אני לפניך על החסד שעשית עמדי", היינו על העבר. ועל ידי זה תיכף הוא יכול לומר בבטיחות והוא אומר "ועל אשר אתה עתיד לעשות עמדי".

כתבי בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", מאמר כ"ו "העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר"

העיקר של האסיפה

4. "העיקר של האסיפה, שיהיו כולם באחדות אחד, ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד – למצוא את ה' יתברך, דכל בי עשרה שכינתא שריא(שבכל עשרה השכינה שורה). ובודאי אם יש יותר מעשרה בודאי יש יותר גילוי שכינה, וכל אחד ואחד ישמע לחבירו, ויהיה קטן בעיני עצמו, ויהיה רוצה לשמוע איזה דבר מחבירו איך לעבוד את ה', ואיך למצוא את ה', וכן כולם יהיו כך. וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה, אזי ממילא יותר מה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם, ונמצא עמהם, ונפתח להם ממילא כל הישועות וכל הברכות וכל השפעות טובות, ממקור הרחמים גדולים, וחסדים טובים ומגולים נמשך על כנסת ישראל".

מתוך ספר מאור ושמש, פרשת ויחי

ברוב עם הדרת מלך

5. "כל הבסיס, שאנו יכולים לקבל הנאה ותענוג, ושזה מותר לנו להנות, ועוד יותר מזה, שחיוב גדול להנות ממעשה השפעה, יש לנו לעבוד על נקודה אחת, דהיינו להחשיב את הרוחניות.
… כתוב: ברוב עם הדְרָת מלך. נמצא, מה שהרבים יותר גדול, הכוח של הרבים יותר פועל, היינו שמייצרים אווירה יותר חזקה של גדלות וחשיבות של הקב"ה. שאז כל אחד ואחד, הגוף שלו מרגיש, שכל המעשים מה שהוא רוצה לעשות עבור קדושה, שהוא להשפיע לה', להון תועפות יחשב לו, שזכה להיכנס בין האנשים, שזוכים לשמש את המלך. ואז, כל מעשה קטן שהוא עושה, הוא מלא שמחה ותענוג, שיש לו עתה במה לשמש את המלך".

כתבי רב"ש, כרך א', "שלבי הסולם", מאמר "סדר ישיבת התוועדות"

הכנה לביטול

6. "האדם השלם נקרא, שהוא כבר זכה לבחינת "אורייתא וקוב"ה וישראל חד הוא". אם כן בודאי קבלת פני השכינה הוא חשוב מאוד, היות שהתכלית היא, שהאדם צריך להגיע לדרגה זו. אבל להגיע לקבלת פני השכינה, צריכה להיות מקודם הכנה,שהאדם יהיה מוכשר לזה … שרק ע"י זה שהאדם עובד באהבת הזולת, הוא יכול להגיע לדביקות ה'. שיש לזה הרבה שמות:השראת השכינה, השגת התורה, קבלת פני השכינה.
ועיקר ההכנה, שנקראת יגיעה, שצריך להכין עצמו לבטל את רשותו, היינו עצמותו … היינו שהוא מבטל את דעת בעלי בתים ומשתוקק לדעת תורה, הנקרא ביטול רשות. וממילא הוא נעשה אורח אצל הבורא, שהוא בעל הבית של כל העולם".

כתבי רב"ש, כרך א', "שלבי הסולם", מאמר "מהו היתרון שיש בעבודה יותר משכר"

בו בזמן שמתחילים להרגיש את אהבת חברו

7. "הטבע באש הוא, שכששוחקים אבן באבן יוצאת אש … אזי על ידי שחיקת הלבבות, אפילו שיהיו של איתנים, כל אחד מוציא חמימות מקירות לבו, והחמימות גורמת לנצוצי אהבה, עד שמתרקם מזה לבוש של אהבה, ושניהם מתכסים בשמיכה אחת, היינו שאהבה אחת מסבבת ומקפת את שניהם, כי ידוע שדבקות מחברת שני דברים לאחד.
ובו בזמן שמתחילים להרגיש את אהבת חברו, תיכף מתעוררת בו בחינת שמחה ותענוג … כי זה שחברו אוהבו זה דבר חדש אצלו, כי תמיד הוא יודע שרק הוא לבדו דואג עבור שלומו וטובתו, אבל ברגע שמגלה שחברו דואג עבורו זה מעורר בו שמחה שאין לשערה, וכבר אינו יכול לדאוג עבור עצמו, משום שהאדם יכול לתת יגיעה רק במקום שמרגיש תענוג, וכיון שמתחיל להרגיש תענוג בזה שדואג עבור חברו, ממילא אין לו מקום לחשוב עבור פרטיות".

כתבי רב"ש, כרך ב', "אגרות", אגרת מ'

התנאי לקבלת התורה

8. "אם שש מאות אלף איש מסתלקים מכל עסקיהם לצרכי עצמם, ואין להם שום עסק בחייהם, רק לעמוד על המשמר תמיד, שלא יחסר שום צורך לחבריהם. ולא עוד, אלא שיעסקו בזה באהבה עצומה, בכל לבבם ונפשם, ככל גדרה של המצוה "ואהבת לרעך כמוך". אז ברור בלי שום ספק, שאפס כל צורך מכל יחיד מחברי האומה, לדאוג מה בשביל קיומו עצמו. ונעשה משום זה, מופנה גמור משמירת קיומו עצמו, ויכול לקיים בנקל את המצוה של "ואהבת לרעך כמוך" … כי איך יפול לו איזה פחד כרגע על קיומו עצמו, בה בשעה ששש מאות אלף איש אוהבים נאמנים, עומדים על המשמר הכן, בהשגחה עצומה, שלא יחסר לו כלום מצרכיו. ולפיכך, אחר שכל חברי האומה הסכימו לדבר, תיכף ניתנה להם התורה, כי עתה המה נעשו מוכשרים לקיימה".

כתבי בעל הסולם, מאמר "מתן תורה", אות ט"ו

ישראל – לב של כל העולם

9. "ישראל עשה אותם הקב"ה, לב של כל העולם. וכך הם ישראל בין שאר האומות, כמו לב בין האיברים. וכמו שאיברי הגוף לא יכלו להתקיים בעולם אפילו רגע אחד בלי הלב, כך כל העמים אינם יכולים להתקיים בעולם בלא ישראל".

זוהר לעם, פרשת "פנחס", אות קנ"ב

***

טיש: למען אחיי ורעיי

1. "אמר להם הקב"ה לישראל, בני אהובי, כלום חסרתי דבר שאבקש מכם, ומה אני מבקש מכם, אלא שתהיו אוהבים זה את זה, ותהיו מכבדים זה את זה, ותהיו יראים זה מזה, ולא ימצא בכם עבירה וגזל ודבר מכוער, שלא תבואו לידי פסול לעולם. לכך נאמר, הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת עם אלהיך".

תנא דבי אליהו רבה, פרק כ"ח

שורש הערבות

2. "עיקר שורש הערבות נמשך מבחינת קבלת התורה, שהיו כל ישראל ערבים זה לזה. וזה מחמת שבשורש נשמות ישראל נחשבים כולם כאחד, כמו שאמרו על פסוק, "כל הנפש הבאה לבית יעקב", שנקראים נפש אחד, כי נמשכים ממקור האחדות, ועל כן כל ישראל ערבים זה לזה בקבלת התורה".

ספר ליקוטי הלכות, הלכות ערב, הלכה ה'

דיבוק חברים

3. "כלל עיקר הכל לבא לדרך ה' באמת, הוא על ידי דיבוק חברים, כמובא בפרקי אבות, ממ"ח דברים שהתורה ניקנית בהם הוא בדיבוק חברים. וכבר פירשנו, האיך הוא דיבוק חברים? על ידי נסיעה אל הצדיק הדור, שבזה שמתאספים ביחד עדרת צאן קדשים, וכל אחד נתבטל בפני חבירו, בראותו מעלת חבירו בתורה ומעשים טובים, ונעשה שפל בעיני עצמו, וחבירו גדול ממנו, ואוהב את כל אחד ואחד, ורצונו וחשקו לכנוס ממש בכל אחד ואחד, מחמת שמחה ואהבה".

לספר "מאור ושמש", פרשת "ראה"

לא תתגודדו

4. "חז"ל דרשו (יבמות י"ג ע"ב) "לא תתגודדו" – לא תעשו אגודות אגודות, משום שהעיקר הוא הנפש, והגוף הוא רק לבוש הנפש ולא אדם במוחלט, והמצווה שנהיה נמשכים אחר הנפש, וע"כ אין להצטער כ"כ על הטפל ועל הלבוש, בעוד שהעיקר עוד נתעלה. והנה ישראל בנפשותם הם כולם כאיש אחד, והחילוק והפירוד הוא מצד הגופים, ומצד הגופים באות כל המחלוקות והאגודות אגודות, ולאיש המשכיל שנמשך לגמרי אחר הנפש, נקל לו להיות אוהב לרעהו כנפשו ולסלק כל המחלוקות והפירוד והאגודות".

ספר "שם משמואל", פרשת "צו"

עיקר הוא התחברות באמת בין החברים

5. "ידוע שהעיקר הוא התחברות באמת בין החברים, זה גורם הישועות והמתקת הדינים. שתתאספו ביחד באהבה ואחוה וריעות, ועל ידי זה מסולקים כל הדינין, ונמתקים ברחמים, ונתגלה בעולם רחמים גמורים וחסדים מגולים על ידי התחברות".

ספר "מאור ושמש", פרשת "דברים"

עיקר עבודת ה' הוא בחינת הרצון

6. "עיקר עבודת ה' הוא בחינת הרצון, וכל אחד כפי מה שמרגיל עצמו לחזק רצונו וכסופיו וגעגועיו לה', ברצון חזק ביותר, כמו כן הוא זוכה להתקרב לה' ולתורתו ולמצוותיו. וכל העליות מדרגא לדרגא, צריך כל אחד מישראל לעלות בכל עת, הכל הוא כפי התגברות הרצון, כי גם עיקר התכלית הוא להכלל ברצון שברצונות, כי התחלת התקרבות לה' וסוף התכלית הוא הכל בחינת רצון, ולהכלל ברצון אי אפשר, כי אם ע"י אחדות ואהבה ושלום, שיוכללו כל ישראל יחד באהבה ואחדות גדול".

ליקוטי הלכות, חשן משפט הלכות ערב, הלכה ג – ל

להתפלל תמיד בעד חבירו

7. "האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול כל כך, ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", אבל על חבירו הוא נענה מהרה. וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, ונמצא זה פועל לזה חפצו, וזה לזה, עד שכולם נענים. וזהו שאמרו, ישראל ערבים זה לזה, פירוש עריבין – לשון מתיקות, כמו וקולך ערב, מפני שממתיקים זה לזה בתפלתם שמתפללים, כל אחד בעד חבירו, ועל ידי זה הם נענים. ועיקר התפלה היא במחשבה, מפני שבמחשבה יכול בנקל להתקבל תפלתו".

ספר "נועם אלימלך", ליקוטי שושנה

מנהיגים אמיתיים של ישראל

8. "מַנְהִיגֵי הַדּוֹר הֵם בְּחִינַת רוּחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ", שֶׁיּוֹדֵעַ לַהֲלך נֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד. וְיִשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינַת "לִבָּא". כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם "הלב של כל העולם". וּצְרִיכִין מַנְהִיגֵי הַדּוֹר לְנַשֵּׁב בִּבְחִינַת רוּחָם עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם לִבָּא דְּעָלְמָא. לְנַפֵּחַ מֵהֶם הָעַפְרוּרִיּוּת שֶׁנּוֹפֵל עֲלֵיהֶם, שֶׁעַל יְדֵי זֶה אֵינוֹ יָכוֹל הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁהוּא בְּחִינַת "לֵב" לִדְלק וְלִבְעור לְהַ', ואז חוֹזְרִים וְמתְחַבְּרִים חֶלְקֵי הָאֵשׁ שֶׁבְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וְנִתְקַשְּׁרִים יִשְׂרָאֵל בְּיַחַד, וְנַעֲשִׂים בְּחִינַת לֵב, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה בְּחִינַת לֵב לַמָּקוֹם, שֶׁצָּרִיך שֶׁיִּהְיֶה שָׁם בְּחִינַת לֵבוְ חוֹזֵר וּבוֹעֵר לְהַ'".

ליקוטי מוהר"ן ח"ב, תורה ט, אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמָּה הָרוּחַ לָלֶכֶת יֵלֵכוּ

שבח והודיה לה'

9. "בשיעור שנותן שבח והודיה לה', על זה שה' קירב אותו אליו, שירגיש אותו קצת. ויחשוב על החשיבות שבדבר, היינו שהוא זכה שיהיה לו קצת קשר עם הבורא. וכפי שיעור החשיבות שיצייר לעצמו, בשיעור זה תגדיל אצלו את ההארה.
והאדם צריך לדעת, שאף פעם הוא לא יבוא לדעת את שיעור האמיתי של החשיבות של הקשר בין אדם להבורא. כי אין ביד האדם להעריך את מדת ערכה האמיתי. אלא כפי שיעור שהאדם מעריך אותה, בשיעור זה הוא משיג את מעלתה וחשיבותה. ויש בזה סגולה, שעל ידי זה הוא יכול לזכות, שההארה זו תשאר אצלו בקביעות".

כתבי בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", מאמר ד' "מהו סיבת הכבידות, שהאדם מרגיש בבטול לה', בעבודה"

***

שיעור מס' 2, נכללים ברצון אחד

לאחר חטא אדם הראשון

1. "הנבראים, לאחר חטא אדם הראשון, נבחנים לכלים שבורים ומתים, היינו הכלים שלהם הם רק בקבלה עצמית, שנפרדו מהחיי החיים. רק יש בהם ניצוץ, שהוא מהרשימות דאור חוזר, שנשאר וירד להחיות הכלים, שיוכלו על ידו לקום לתחית המתים.
והניצוץ הזה הוא ניצוץ דקדושה, שהוא שיריים מהאור חוזר. וצריכים להעלות אותו, היינו לקבל אותו בעל מנת להשפיע, שזהו נקרא "העלאה", היינו עלית מ"ן. שעל ידי זה נעשה בחינת מסך ועביות, שיוצא על זה מילוי, שהאור חוזר ממלא את הכלים בשיעור שילביש את האורות".

כתבי רב"ש, כרך ג', "דרגות הסולם", מאמר "עיבור (א')"

יחוד קוב"ה ושכינתיה

2. "בסוד שבירת הכלים, נעתקו כל האותיות, להנהגות ובריות הגשמיים, שבהיות האדם משתלם ומגיע אל שורשו, מוכרח מעצמו ללקטם, אחת לאחת, ולהמציאם לשורשם לקדושה, שז"ס "מכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות". וענין "יחוד קוב"ה ושכינתיה", שהאדם גורם בהתמלאות סאתו בכיסופיו וגעגועיו, דומה ממש לבחינת זווג התחתון, הנוהג בלידת גוף גשמי, שהוא גם כן נמשך מסבה הקודם בהכרח, דהיינו הקישוי, פירוש, מדה ידועה של כיסופים וגעגועים, שנקרא קושי בלשון הגשמי, שאז יהיה גם זרעו לברכה, באשר שיורה כחץ, בנפש, שנה, ועולם.
… אבל לא בפעם אחד יגרום זווג שלם, אלא עושה העראות, שהוא סוד, דרגת הנפש, בסוד, מסטרא דאופנים [מצד האופנים], אשר רודפים בכל כוחם ברתת ובזעה, אחר השכינה הקדושה, עד שנמצאים מתעגלים על קוטב הזה, כל היום וכל הלילה, תמיד לא יחשו. וכל עוד שמשתלמת נפשו בדרגות הנפש, הולך ומתקרב, כן מתרבה געגועיו וצערו, כי התשוקה העזה שאינה משתלמת, משאירה אחריה צער גדול, לפי שעור תשוקתו.
… וליודע תעלומות גלוי שעור החפץ שבלב האדם לקרבתו ית', אשר עדיין אפשר להיות מתפסק ח"ו. ועל כן הוא ית' מרבה העראותיו, כלומר, התחלות הביאות, שאם האדם שומע לקולו ית', בסוד "ה' צלך", נמצא שאינו נופל ויורד מחמת התגברות הצער של ההעראות, כי רואה ושומע שגם השכינה הקדושה סובלת כמדתו, מחמת הגעגועים המתרבים, ממילא נמצא הולך ומתעצם, פעם אחר פעם, ביתר געגועים, עד שמשלים נקודת לבבו, בחפץ השלם, בקשר חזק שלא ימוט".

כתבי בעל הסולם, "אגרות קודש", אגרת י"ט

ובאוספכם כל הניצוצי קדושה למקום אחד

3. "הרבה ניצוצי קדושה ישנם בכל אחד מהחבורה, ובאספכם כל הניצוצי קדושה למקום אחד, בשבת אחים, באהבה וידידות, ודאי יהיה לכם קומה של קדושה חשובה מאד מאור החיים".

כתבי בעל הסולם, "אגרות קודש", אגרת י"ג

מאהבת חברים לאהבת ה'

4. "נקווה שננצח במלחמת היצר, שנצליח ונגיע למטרה הידועה שהיא לעשות נחת רוח ליוצרו. הנה כבר הגיע הזמן שנתחיל ללכת קדימה לקראת מטרתנו הקדושה כמו גבורים אנשי חיל. והדרך הסלולה המובילה למטרה היא כמו שידוע – אהבת חברים, שעל ידה עוברים לאהבת ה'. וענין אהבה הוא ע"י "וקנה לך חבר", היינו, על ידי מעשים בזה קונה את לבו של חברו. כי אפילו שרואה שלבו של חברו הוא כמו אבן, מכל מקום אין זה תירוץ, ואם הוא מרגיש שהוא מתאים להיות לו חבר לעבודה אזי הוא צריך לקנות לו על ידי מעשים.
כי כל מתנה שנותן לחברו הוא כמו כדור שעושה חלל באבן, הגם שהכדור הראשון אינו עושה באבן אלא שריטה בעלמא, אבל הכדור השני כשפוגע באותו מקום כבר עושה חריץ, והשלישי עושה נקב.
ועל ידי הכדורים שהוא מרבה לקלוע אזי הנקב מתפתח ונעשה מקום חלל בלב האבן של חברו, שבו מתקבצים כל המתנות,ומכל מתנה ומתנה נעשה נצוצי אהבה, עד שמתקבצים כל ניצוצי האהבה בחלל לב האבן ונעשה מזה שלהבת. כי ההבדל בין ניצוץ לשלהבת הוא בזה, כי במקום שיש אהבה יש שם גילוי לחוץ, היינו גילוי לכל העמים שאש האהבה בוערת בו. ואש האהבה שורפת את כל הפשעים שפוגשים על אם הדרך".

כתבי רב"ש, כרך ב', "אגרות", אגרת מ'

נכללים ברצון אחד

5. "אי אפשר לקים התורה והמצוות כי אם ע"י הערבות, שכל אחד נעשה ערב בעד חברו. כי עקר קיום התורה שהוא בחינת הרצון הוא ע"י האחדות וע"כ כל מי שרוצה לקבל עליו על תורה ומצוות […] צריך להכלל בכלליות ישראל באחדות גדול, וע"כ בשעת קבלת התורה בודאי נעשו מיד ערבים זה לזה, כי תכף כשרוצים לקבל התורה צריכים תכף להכלל יחד כולם כאחד, כדי להכלל ברצון, ואזי בודאי כל אחד ערב בעד חברו, מאחר שהכל חשובים כאחד. ודווקא ע"י זה שכל אחד ערב בעד חברו, שהוא בחינת אחדות, ע"י זה דווקא יכולים לקיים את התורה, ובלא זה לא היה אפשר כלל לקים את התורה, כי עיקר האהבה ואחדות הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה לחברו, ואין שום שנוי רצון ביניהם, ונכללים כולם ברצון אחד, שע"י זה נכללים ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות".

ליקוטי הלכות, חשן משפט הלכות ערב, הלכה ג – ל

שלום העולם הוא הכלי לקבלת ברכת האבות

6. "ברכת השלום של העולם כולו, קדמה להגאולה, משום "שלא מצא הקב"ה, כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום". כלומר, כל זמן, שהאהבה עצמית והאגואיזם, שוררים בין האומות, גם בני ישראל לא יוכלו לעבוד את ה', על צד הטהרה, בדבר השפעה לזולתו … כי רק שלום העולם, הוא הכלי היחידה, המאפשרת אותנו לקבלת ברכת האבות".

כתבי בעל הסולם, מאמר "השלום"

ממלכת כהנים

7. "כל צורתה ותוכנה, של ענין העבודה של התורה ומצות … מתבטא בהכתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים". כי "ממלכת כהנים" פירושו, שתהיו כולכם, מקטון ועד גדול, כמו כהנים. דהיינו, כמו שהכהנים, אין להם חלק, ונחלה, ושום קנין גשמי בארץ, כי ה' הוא נחלתם, כן תהיה כל האומה מסודרת בכללה. באופן, אשר הארץ וכל מלואה, כולה מוקדש לה' ית'.
ואין לשום פרט לעסוק בה יותר, רק כדי לקיים מצות השי"ת, ולמלא את צרכי זולתו, שלא יחסר לחבירו כלום ממשאלותיו. באופן, שלא יהיה לשום פרט, לדאוג מה לצרכי עצמו. שבאופן זה, נמצאו אפילו העבודות של חולין, מקצירה וזריעה וכדומה, נבחנים ממש בדוגמת עבודות הקרבנות, שהכהנים היו עושים בבית המקדש. כי מה לי העסק, בהמצוה של הקרבת עולה לה', שהוא מצות עשה? ומה לי, אם מקיים המצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך"? ונמצא, שהקוצר שדהו, כדי להאכיל לזולתו, דומה כעומד ומקרב קרבן לה'.
… והנך רואה, שבמלות "ממלכת כהנים", מתבטאת כל צורת העבודה על קוטבה של "ואהבת לרעך כמוך". דהיינו, ממלכה, שכולה כהנים, שה' הוא נחלתם, ואין להם שום קנין עצמי, מכל קנינים הגשמיים".

כתבי בעל הסולם, מאמר "הערבות", אות כ"ז

והיתם לי סגולה מכל העמים

8. "כתוב "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". כלומר, לעשות ברית, על זה שאני אומר אליכם כאן. דהיינו, "והיתם לי סגולה מכל העמים". כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה. שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף, אל כל העמים ואומות העולם. בהיות, שכל אומות העולם, עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה. וצריך אני לאומה אחת, על כל פנים, להתחיל בה עתה, שתעשה סגולה מכל העמים … ואם אתם מסכימים לזה, דהיינו להיות הסגולה מכל העמים, הרינו מצוה אתכם, אשר "ואתם תהיו לי "ממלכת כהנים"".

כתבי בעל הסולם, מאמר "הערבות", אות כ"ח

***

שיעור מס' 3, תפקיד ישראל

אברהם אבינו

1. "אבְרָהָם אָבִינוּ… הִתְחִיל לְשׁוֹטֵט בְּדַעְתּוֹ… וְלַחְשֹׁב בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וְהָיָה תָּמֵהַּ: הֵיאַךְ אִפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַעולם הזה נוֹהֵג תָּמִיד, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ מַנְהִיג; וּמִי יְסַבַּב אוֹתוֹ, לְפִי שְׁאֵי אִפְשָׁר שֶׁיְּסַבַּב אֶת עַצְמוֹ. וְלֹא הָיָה לוֹ לֹא מְלַמֵּד וְלֹא מוֹדִיעַ דָּבָר, אֵלָא מֻשְׁקָע בְּאוּר כַּשְׂדִּים בֵּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הַטִּפְּשִׁים… וְלִבּוֹ היה מְשׁוֹטֵט וּמֵבִין, עַד שֶׁהִשִּׂיג את דֶּרֶךְ הָאֱמֶת… וְיָדַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם בורא אֶחָד, וְהוּא מַנְהִיג העולם, וְהוּא בָּרָא הַכֹּל, וְאֵין בְּכָל הַנִּמְצָא אֱלוֹהַּ חוּץ מִמֶּנּוּ".

רמב"ם, ספר "משנה תורה", הלכות עבודה זרה

2. "שמעתי בשם הרבי ר' בונים מפשיסחא זצוק"ל שאמר, שלא נחשוב שאאע"ה היה נוהג כמו האדמורי"ם בזמננו, שהם יושבים בביתם והחסידים נוסעים אליהם, הוא לא היה נוהג כך, אלא היה מסתובב בחוצות וקורא בקול גדול, שיש בורא עולמים אחד ומיוחד, שמשגיח על כל אחד ואחד. וכל העולם היו משתחווים לצלם שעשה נמרוד ולצלמים אחרים, ואאע"ה היה צועק וקורא שהמה עץ ואבן, לא יועילו מאומה, ורק בורא עולם אחד יש בעולם, והוא השי"ת בורא כל עולמים. ונראה בעיני האנשים כמשוגע, וילדים קטנים וגדולים היו רצים אחריו ברחובות העיר ומשליכים עליו אבנים כעל משוגע. ואאע"ה לא השגיח על כלום, וצעק, ה' הוא האלקים. וכאשר בא לארץ ישראל בציווי ה', גם כן היה אותו הדבר.. עד לאחר שלמד עם אנשים בני השכלה ובינה, בחכמה ובדעת, ולומדים דרך ה', ואהבתו ויראתו, אז התקבצו אליו אנשי מדע והשכלה, כמו שנאמר, ואת הנפש אשר עשו בחרן, עד שעשוהו כמלך ואדון. ואאע"ה לא קיבל על עצמו שום מלכות ואדונות, כמו שמובא במדרש, "לא יחסר העולם מלכו ואדונותו ואלקותו. כי הבורא כל העולמים, הוא אלקי ומלך ואדון".

ספר קול מבשר ח"ב, סיפורים על רב שמחה בונים מפשיסחה

אומה שהיא יודעת את ה'

3. "אַבְרָהָם ְהִתְחִיל לַעֲמֹד וְלִקְרוֹת בְּקוֹל גָּדוֹל לְכָל הָעָם, וּלְהוֹדִיעָם שֶׁיֵּשׁ אֱלוֹהַּ אֶחָד לְכָל הָעוֹלָם, וְלוֹ רָאוּי לַעֲבֹד. וְהָיָה מְהַלֵּךְ וְקוֹרֶא וּמְקַבֵּץ הָעָם מֵעִיר לְעִיר וּמִמַּמְלָכָה לְמַמְלָכָה… עַד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו אֲלָפִים וּרְבָבוֹת, וְהֶם אַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם. וְשָׁתַל בְּלִבָּם הָעִיקָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, וְחִבַּר בּוֹ סְפָרִים… וְהָיָה הַדָּבָר הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר בִּבְנֵי יַעֲקוֹב וּבַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם, וְנֶעֱשָׂת בָּעוֹלָם אֻמָּה שְׁהִיא יוֹדַעַת אֶת ה'".

רמב"ם, ספר "משנה תורה", הלכות עבודה זרה

זכות אבות

4. "הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם בסוד עבדותו ית', כמ"ש: והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ודייק הכתוב, ביום ההוא, ולא לפני זה …
אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם, דומה לתפקידם של אבותינו הקדושים כלפי אומה הישראלית. דהיינו, כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך, עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה. שלולא אבותינו, שקיימו כל התורה בטרם שניתנה, כי אז לא היו משובחים כלל משאר האומות, כמובן".

כתבי בעל הסולם, מאמר "הערבות", אות כ'

הנהגות כל העולמות מסור ביד ישראל

5. "אמרו רז"ל "אין פורעניות באה לעולם אלא בשביל ישראל", ו"אין טובה באה לעולם אלא בשביל ישראל". הנהגות כל העולמות מסור ביד ישראל, שהן קומה שלימה בס' ריבוא נשמותיהם, שהן חלק ה' ממש, כמ"ש (שמות כ"ה, ח') "ושכנתי בתוכם", שצריך כל אחד להיות לבו משכן לבורא יתברך, שלא יהא חלק המושפע בו, מופרד משרשו, ועל ידי זה יש כח בידו ליחד את עצמו ואת כל העולם עם כל הנבראים ואת כל העולמות העליונים לא"ס, ואז נשפע שפע וברכה וטובה מא"ס, עד זה העולם עם כל הנבראים, ואז שביל השפע הוא ישר ושלם, ויורד הברכה והטובה בשביל הישר שעשו ותקנו ישראל, על ידי דביקותן ויחודן אל הכלל שהוא א"ס. וזהו "אין טוב באה לעולם אלא בשביל ישראל" – "בשביל" הוא לשון מסילה ודרך, שתיקנו שביל מעבר השפע, ובהיפך, קלקול השביל גורם דינין ופורענות ח"ו, מאחר שאין ייחוד, שישראל מופרדים משרשן הכללי, שהוא א"ס נפרד ח"ו כל העולם והנבראים גם כן".

ספר "מאור עינים", פרשת "פנחס"

ישראל כבחינת מעבר

6. "האומה הישראלית נתקנה כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו. באופן שניצוצי ההזדככות הללו הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות ויכניסו את עצמם תחת עולו ית', וכף החובה יתבער מן הארץ".

כתבי בעל הסולם, מאמר "הערבות", אות כ"ד

דאם תעירו, ואם תעוררו, את האהבה, עד שתחפץ

7. "פירשו תיקוני הזוהר, סוד השבועה: דאם תעירו, ואם תעוררו, את האהבה, עד שתחפץ. שההקפדה היא, שישראל ימשיכו אור החסד העליון, שנקרא אהבת חסד, כי זהו הנחפץ. שהוא נמשך, דוקא ע"י העסק בתורה ובמצוות, שלא על מנת לקבל פרס. והטעם, כי על ידי אור החסד הזה, נמשך לישראל אור החכמה העליונה, המתגלה ומתלבש, באור החסד הזה, שהמשיכו ישראל, כי אחר שישראל ממשיכין, על ידי אור החסד, את אור החכמה, אז מתגלה המשיח, ומקבץ נדחי ישראל. הרי, שהכל תלוי, בעסק התורה והעבודה לשמה, המסוגל להמשיך, אור החסד הגדול, שבו מתלבש ונמשך, אור החכמה … כי הגאולה השלימה וקיבוץ הגלויות, אי אפשר, זולתה, היות סדרי צנורות הקדושה, מסודרים כן".

כתבי בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות ל"ד

שופר של משיח

8. "כתוב, שכל אחד מהאומות יחזיק באיש יהודי ויוליכהו לארץ הקדושה, ואינו מספיק מה שיוכלו לצאת מעצמם. ותבין אמנם, מהיכן יבא לאומות העולם דעת ורצון כזאת. תדע, שהוא ע"י הפצת החכמה האמיתית, שיראו בעליל אלוקים אמת ותורת אמת. והפצת החכמה בהמון מכונה "שופר", דוגמת השופר, שקולו הולך עד למרחק המרובה, כן יתפשט הד החכמה בכל העולם, שאפילו האומות ישמעו ויודו כי יש חכמת אלוקים בקרב ישראל".

כתבי בעל הסולם, מאמר "שופר של משיח"

תחילה יש לעשות מוסד קטן

9. "כל העולם משפחה אחת היא, ומסגרת הקומוניזם צריך לבסוף להקיף כל העולם ברמת חיים שוה לכולם. אמנם תהליך המעשי הוא לאט לאט … תחילה יש לעשות מוסד קטן שרוב צבורו יהיו אלטרואיסטים, דהיינו שיעבדו בחריצות כמו בקבלנות, גם מעשרה עד י"ב שעות ביום ויותר, וכל אחד ואחד יעבוד לפי כוחו ויקבל לפי צרכיו. ויהיה בו כל הצורות של הנהגת מדינה, עד שאפילו אם מסגרת המוסד הזה תכיל בקרבה כל העולם כולו … והמוסד הזה יהיה כעין נקודה מרכזית עולמית שעליה ילכו ויקיפו עמים ומדינות עד סוף העולם. וכל הנכנס במסגרת המוסד יהיו להם תכנית אחת והנהגה אחת עם המרכז, ויהיו כמו עם אחד ממש לרוחים ולהפסדים ולתוצאות".

כתבי בעל הסולם, מתוך "כתבי הדור האחרון"

עורו וקומו על תפקידכם

10. "בנין העולם, המתמוטט כעת לרגלי הסערות הנוראות של חרב מלאה דם, דורש הוא את בנין האומה הישראלית. בנין האומה והתגלות רוחה הוא ענין אחד, וכולו הוא מאוחד עם בנין העולם, המתפורר ומצפה לכח מלא אחדות ועליונות, וכל זה נמצא בנשמת כנסת ישראל. רוח ה' מלא בה, ואי אפשר לרוח אדם, שהרגשת נשמתו פועמת בו, להיות שוקט בשעה גדולה זו, מבלי לקרא לכל הכוחות באומה: עורו וקומו על תפקידכם".

הראי"ה קוק, "אורות", "המלחמה", אות ט'

11. ".. ולזאת קרואים הם אמיצי הכח, אלה הלבבות אשר אור ה' הוא כל תוכן חייהם. גם אם נשברו ונוקשו מרוב יאוש, גם אם נתעלפו ממיעוט אמונה בעצמם.. לא יחדלו להתעודד, וחוסן דעת ואמונה ברורה ופנימית, וישועת עולמים לישראל ולאדם, לגויות ולנשמות, לעולם ולעולמים כולם, לגדולים ולקטנים, לזקנים ולצעירים – בידם!!".

הראי"ה קוק, אורות הקודש א'

תפילה

12. "ויהי רצון שנזכה לקבל אורו יתברך, וללכת בדרכי השם ית', ולעבדו שלא על מנת לקבל פרס, אלא להשפיע נחת רוח להשם ית', ולהקים שכינה מעפר, ולזכות לדביקות ה', ולבחינת גילוי אלקותו ית' לנבראיו".

כתבי בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", מאמר ג' "ענין ההשגה הרוחנית"

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest