קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: האם אני מבין נכון שהעולם שלנו, איך שאני מרגיש אותו, מתקיים אך ורק בהרגשה שלי . האם זה אומר שעל כל המתרחש בעולמי רק אני אחראי?
מכיוון שלא העולם ולא הגוף קיימים במציאות, אבל קיימת מציאות הנתונה לי בהרגשה שלי, האם זה מצביע על תוכנית לימוד כלשהי אשר בה, במצבים מסוימים, ניתנת לי זכות להגיב בצורה זו או אחרת? האם זה אומר על התגלות של כל מיני "רמזים" מיוחדים כמו חוכמת הקבלה עם מטרה יחידה – ללמד ולאלץ אותי לקיים שורה של מעשים לרכישת השיטות לעבור לרמת לימוד אחרת לאשליה אחרת…
תשובה: אפשר להגיד שזה נכון, אך לא בטוח שהבנת הנאמר אצלנו זהה.
שאלה: פעם אמרו לי שאני צריך להחזיק כמה שאפשר במחשבה "אני קיים". בעקבות התרגיל הזה התחילו להתחדד בי כל מיני רגשות שאליהם לא שמתי לב לפני כן. התחיל להיות קשה להזדהות עם "האני". ה"אני" הקודם התחיל להיות מטושטש ואז התגלתה הארה כשלהי – שאני והאחרים זה אחד, או יותר נכון שהם וכל הסביבה נמצאים בי, או יותר מדויק, שהם זה ה"אני".
והשאלה, האם הקבלה מביאה את האדם לחוויות דומות או שהמטרות של הקבלה אחרות?
תשובה: כן, בעקבות הרגשת עולם נכונה, אדם מתחיל "לראות" את כל הסובב אותו כמשהו שנמצא בתוכו, ומראים לו את זה "מפנימיותו החוצה". אבל זה לא מפריע לו כמובן, כמו לכולם, להיות בקשר עם "הסובב".
"ואהבת לרעך כמוך" מתגלה כ"ואהבת לעצמך כמוך"? וע"י ההסתרה שזה אני ניתנה ההזדמנות לרכוש את הרצון להשפיע מבלי ללכת שבי אחרי קבלת האור כמכורים?
השינוי שהנברא עושה בתוך עצמו דומה לסופת הוריקן שמשנה את כיוון הסיבוב שלה ממש נגד הטבע.. כמו מכונית שנוסעת אחורה ובכדי לשנות את כיוונה ולהתקדם עליה לעשות צמצום על הפעולה (לעצור לגמרי) ואז להניע את הגלגלים בכיוון ההפוך. שימוש בכל עוצמת הרצון לקבל מלעצמי (השלילי) לזולת/בורא (החיובי).
"אין דבר העומד בפני הרצון"
לפי הקבלה?