קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: איך מתפללים דרך מרכז הקבוצה אם אתה לא מרגיש את המרכז הזה?
תשובתי: תתפלל בינתיים כמה שאתה יכול. אדם נולד מחוסר הבנה, כמו בהמה, יוצא שלושה קילו מתוך אימא ומתחיל להתפתח. לאט לאט הוא גדל, הופך לחכם יותר, מבין ומרגיש יותר.
הכול תמיד מתחיל מאפס. העיקר, זה איכות היגיעה. "יש קונה עולמו בשעה אחת". זה אומר, שהאדם צמצם, ריכז את היגיעה הקטנה שלו במקום הנכון, יצר לעצמו מנוף. אמנם הכוח שלו הוא קטן ולא מאפשר להרים משא גדול, אבל אם הוא מגדיל את ידית המנוף, אז הוא יכול להרים.
זאת אומרת, שעל ידי גישה חכמה אני יכול לקצר את הזמנים ולהרוויח בכוח. פעם הרימו סחורות מתוך אוניות בעזרת מערכת של שרשראות וגלגלת. היה צריך למשוך הרבה בשרשראות אבל היו מרימים טונות של משא.
אותו הדבר בעבודה הרוחנית. אני לא יכול ללכת בצורה פרונטלית נגד פרעה, נגד כל הבלבול הזה. אבל נתנו לי אפשרות בעולם הזה, במצב שבו אני בכלל לא שייך לרוחניות ומנותק ממנה, לארגן ולסדר עיגול מגופים פיזיים ולהתחיל לחשוב בשׂכל הגשמי על חיבור, ממש מאפס ואפילו בצורה גופנית, ולא נפשית או רוחנית.
בכל דרגה ניתנת לי כזאת הזדמנות. ואם אני מתרכז במרכז הקבוצה, על ידי ערבות, אחריות הדדית, בדאגה וטיפול בזולת, בקשר בינינו, יחד עם המורה וספרי המקורות, אז אני יכול לרכז את אותם המאמצים הקטנים יחסית שאליהם אני מסוגל בנקודה אחת קטנה ובאופן כזה לפרוץ.
אבל אם אני מפזר את המאמצים שלי, אז לא ייצא לי מזה כלום, אז ייצא לי נחש. הנקודה הקטנה הזאת קובעת מה יהיה: או "נחש" או "מטה". הנקודה הזאת זה ריכוז במרכז הקבוצה, איפה שאנחנו רוצים לעשות נחת רוח לבורא.
וסביב זה בנויה ההפצה, להיות כאיש אחד בלב אחד. מרכז הקבוצה, זה הלב המשותף האחד שלנו. אנחנו חייבים לחשוב על המקרה הזה, על הצורה הזאת. אבל אם אני מתפזר לאלף ואחד כיוונים, אז שום דבר לא ילך. אני אעשה המון פעולות, שבסופו של דבר גם כן יצטברו, אבל בצורה מאוד איטית. אני לא מרוויח ומצמצם את הזמן.
שאלה: במה תלוי שלא יהיה פיזור בפעולות שלנו?
תשובתי: זה תלוי בעבודה הדדית, בריכוז ובתמיכה הדדית, כאשר כולם מרוכזים ברגש ובשׂכל במרכז שלנו, בחיבור ההדדי שלנו.
מתוך שיעור על מאמר נ"ט מספר "שמעתי", 20.04.2014
ידיעות קודמות בנושא:
צ'אק!
תיפָּתח לחיבור
העלאת המקדם של פעולה מועילה
