כדור הארץ כחדר אחד

ההתפתחות מורכבת משני תהליכים: התקבצות והתרחבות של החלקים. במידה שהטבע הופך להיות יותר ויותר מורכב ומפותח, הוא נהיה מגוון יותר, מתגלים בו צורות והיבטים חדשים. כתוצאה מכך, כל החלקים מתחברים, מתפתחת אינטראקציה ביניהם, וכל חלק ממלא את תפקידו בצורה מדויקת במקום המיוחד שלו לטובת המערכת בכללותה.

שאלה: איך זה מתקשר להתפתחות של האנושות כיום?

תשובה: אנחנו הגענו לשלב שהוא חדש באופן איכותי, והוא כבר מתגלה לעינינו. פתאום כולם קשורים זה לזה, האנושות הפכה ל"כפר" קטן שבו כולם תלויים זה בזה, לטוב או לרע.

בלתי אפשרי לחמוק מהרשת הזאת. אנחנו לא יכולים לעשות שום צעד לבד. ישנם אנשים שעדיין חושבים שהם יכולים לקבל החלטה על ההרס של מחצית האנושות וניתוק של הקשר בינינו. אך אירועים דרמטיים כאלה לא יובילו למטרה. אנחנו לא יכולים לנתק את הקשר.

שאלה: הדבר מזכיר עדשים בסיר: אם לבשל אותם יותר מדי זמן, הם מאבדים את צורתם. האם זה נכון שגם אנחנו מאבדים את צורתנו האישית שלנו כאשר אנחנו "מתבשלים" ב"סיר" ההיסטוריה? מה נדרש מאיתנו היום?

תשובה: להתאחד! – באופן רציונלי, בוגר, בהבנה מה אנחנו עושים ולשם מה.

שאלה: ומה אם אנחנו נמשיך באותו הכיוון של האינדיבידואליזם האגואיסטי של היום?

תשובה: מגמה זו תגרום לנו רק צרות. הרי, העולם כבר השתנה. מתגלים בו כוחות אינטגרלים שמשפיעים עלינו מכל עבר, ואנו רואים בעינינו כיצד הגישה האינדיבידואלית שלנו גורמת נזק במקום תועלת.

נניח, שאנחנו נמצאים בחדר אחד. אני רוצה לתופף, מישהו אחר רוצה לישון, השלישי רוצה לצפות בטלוויזיה, והרביעי הולך לבשל את אותו מרק עדשים. האם אנחנו יכולים להסתדר בינינו?

בינתיים, הכול קורה בדיוק בצורה זו. המצב מחמיר בכל הרמות. לדוגמה, זעזועי האקלים רק החלו, והשפעתם העצומה כבר מורגשת בכל מקום.

ולכן אנחנו כבר לא נצליח להמשיך לחיות כמו קודם. הרי, אנחנו דומים לחרקים שבנו לעצמם מקלטים שבריריים על פני כדור הארץ. לא ניתן להשוות את הכוחות שלנו עם כוחות הטבע.

עם זאת, אנחנו, למעשה, בעצמינו הורסים את הבסיס של רווחתנו. ולכן אין מנוס מלהכיר בעובדה שהעולם הוא אינטגרלי, שכולם תלויים זה בזה וחיים בעצם "בחדר אחד", על כדור אחד, ואין לנו לאן לברוח. פשוט אין "חדרים" אחרים.

אולי, מתוך חוסר תקווה, אנחנו נפעיל את השכל שלנו בצורה נכונה ונצליח "לרסן" את האגו, באופן כזה שהוא יאפשר לנו להגיע להסכמה בינינו. דווקא זה מה שנובע מהידע שלנו על ההתפתחות של הטבע. היום הטבע מחייב אותנו להידמות למערכת האינטגרלית שלו. המערכת האינטגרלית כוללת שני חלקים: "פלוס" ו"מינוס", השפעה וקבלה. יש לנו כוחות קבלה מעל ומעבר, ולעומת זאת, אין לנו כוח של השפעה. ואותו עלינו לרכוש, לפתח.

ניתן לעשות זאת על יד שיטה מיוחדת שנקראת "חינוך אינטגרלי". בעזרתה צריך להטביע, להטמיע בכל אדם את יסודות ההשפעה, ואז הוא ילמד כיצד להשתמש בשני חלקי הטבע. האדם יבנה את עצמו וירכוש ביטחון בעתיד – ביטחון כלפי עצמו, ילדיו, וכל העולם.

אחרת, אם אנחנו נמשיך להתפתח בדרך האגואיסטית, אנחנו ניאלץ להשקיע את כל המשאבים שלנו במלחמה עם כוחות הטבע: עם חום, קור, בצורת, שיטפונות, מחלות, וכן הלאה.

לדוגמה, אם ההכחדה של הדבורים תימשך, לא יהיה לנו מה לאכול. אנחנו תלויים במערכות הטבעיות בצורה נואשת – במידה כזאת שאנחנו לא יכולים להבין את הדבר הזה במלואו.

ובאופן כללי, הפרת חוק האינטגרליות גורמת להשלכות רבות בעולם. הרי, כל המערכות של הטבע קשורות זו לזו באופן הדדי. למעשה, הן כולן מנגנון יחיד. הקציר ונשיאת הפירות מספקים מזון לא רק עבורנו, אלא גם עבור בעלי החיים שאנחנו מגדלים. משמעות הדבר היא, שהתערבות המערכת מאיימת על הצרכים החיוניים שלנו, וזה מאוד מסוכן.

ומצד שני, האסונות האלה צריכים להראות לנו שאין לנו את הכוח השני. הרי, אם אנחנו לא נתחבר, אנחנו לא נוכל לנהל משא ומתן, להגיע להסכמים הכרחיים להישרדות. מכאן אנו רואים, שכל הכוחות נועדים לחייב את האדם ללמוד, להפיק לקחים מהתהליך שבו עבר כדור הארץ שלנו. והמסקנה העיקרית היא, שכל דבר תלוי בחיבור בין החלקים של השלם. התפתחות נובעת מאוסף, מהתחברות בין החלקים למערכות מורכבות יותר, ולזה אנחנו חייבים להגיע.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 309, 02.03.2014

ידיעות קודמות בנושא:
גבול ההתפתחות
סתירה שמביאה לאיזון
שני כוחות שמולידים את האדם