כאשר האגו מתחיל להתרכך

שאלה: כל אחד מאיתנו חי את החיים שלו עם הקשיים וההצלחות, האכזבות והשמחות האופייניים להם. היינו רוצים לעשות את החיים שלנו יותר שמחים, אבל השאלה היא, כיצד. מאיפה מגיעה התחושה הזאת של חום וביטחון?

תשובתי: היינו ברחמה של אימא, אחר כך על הידיים שלה, אחר כך ב"חממה ביתית". לאט לאט התרחקנו, אבל הנטייה שלנו לשמור את הצורות הללו נשארה, על אף שאנחנו רוצים להיות עצמאיים בתוך האגו שלנו.

כמו כן, אנחנו רואים, שהאגו שלנו, ביחס להרגשת הקהילה שאותה אנחנו רוכשים תוך כדי תהליך ההשתתפות במעגלים, מתחיל להתרכך. אני מסתכל על מה אפשר לוותר בתוך האגו. אבל בעצם אני לא מבטל אותו, הוא פשוט מתחיל לעזור לי להיכלל יותר ויותר בחיי הקהילה, להרגיש את השייכות שלי למעגל הגדול. באופן כזה, האגו שלנו יכול להיות "עזר כנגדו".

כאשר התפתחנו רק באופן אגואיסטי, אז כל הזמן הרסנו את חיי הקהילה. ואילו עכשיו, כאשר אנחנו מחזירים את החיים הקהילתיים, לפחות בצורה של משחק, אז האגו, שמרגיש לחץ, מתחיל לעזור לנו. הוא לא מתבטל, אלא רוכש צורה חדשה. זה נקרא חינוך אינטגרלי קהילתי.

נקווה שאנחנו נוכל להשיג אותו. באופן כזה, אנחנו מאזנים את כוח הטבע הגלובלי הכללי, והוא מחבר את האנושית בהתאם לנטייה הפנימית שלנו. כאשר שני הכוחות שמשפיעים עלינו רוכשים איזון הרמוני, אז החיים שלנו הופכים להיות מאושרים.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 237, 08.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
נשחק בחיי קהילה?
איינשטיין אפילו לא חלם על זה
אינדיבידואליות בהתכללות בכולם