ישראל אינה עצמאית ללא תלות הדדית

זה יותר מסמלי שיום העצמאות של ישראל מגיע שבוע לאחר יום הזיכרון לשואה. ללא השואה מדינת ישראל לא הייתה קמה באותו האופן שבו היא נוסדה.

עם זאת, 67 שנים לאחר הקמתה, קיומה של מדינת ישראל עדיין מוטל בספק, מפני שהעצמאות והביטחון שלה אינם תלויים באותם הגורמים שקובעים את גורלן של מדינות אחרות.

לפני כ-3,500 שנה ארץ ישראל ניתנה ליהודים כאשר הם התאחדו "כאיש אחד בלב אחד" למרגלות הר סיני. היינו עצמאיים כל עוד שמרנו על האחדות שלנו, ואילו כשאיבדנו אותה, הוגלינו. כאשר שנאת חינם כבשה את לבנו, איבדנו את הריבונות על ארץ ישראל ולא השבנו אותה עד שנת 1948.

הריבונות המחודשת בשנת 1948 ניתנה לנו רק אחרי חוויית השואה הקשה, ולא בזכות האחדות המחודשת שלנו. כשם שזכינו לעצמאות בישראל רק לאחר שהתאחדנו לראשונה, כך גם היום, העצמאות שלנו תלויה במידה שבה אנחנו מטפחים את האחדות בינינו לעומת הפירוד ששורה בינינו בצורה טבעית.

ידוע כי הישראלים מתאחדים רק כאשר סכנה מרחפת מעל ראשם. ואכן, כל עוד סכנה לא מתקרבת אנו מתנגשים ומתנגחים האחד בשני. אבל בבוא הסימן הראשון לסכנה משותפת שמתקרבת, אנחנו מאחדים את שורותינו ויוצאים כאחד להתמודד עם האתגר. כך זה היה במשך עשרות שנים, מאז קום המדינה, אך זה לא יכול להימשך כך לנצח.

הזמנים משתנים. ככל שהעולם הופך יותר ויותר עוין כלפי מדינת ישראל, אנחנו צריכים לעצור ולבחון את המשמעות של קיומנו בארץ הזאת. היום חלק גדול מהעולם רואה במדינת ישראל גורם הרסני ביותר בעולם. אולי איננו יכולים להבין את הטענה הזו כלפינו, אך כפי שאנטישמי אחד כתב בטוויטר לא מזמן, "מה שאתה [היהודי] קורא לו 'אנטישמיות', בשאר העולם מכונה 'הגיון בריא'" – אין להם צל של מושג למה התיישבנו כאן, דווקא על פני השטח הזה, והם סוברים שהמטרה היחידה שלנו היא לשדוד את הפלסטינים מאדמתם ולנצל אותם.

כדי להפוך את הקערה על פיה, אנו צריכים להראות לאנושות שאנחנו כאן למען מטרה אחרת לגמרי – שיחזור האחדות שהשגנו פעם, ושיתופה עם העולם. זמן קצר לאחר שהתאחדנו "כאיש אחד בלב אחד", ניתנה לנו המשימה להיות "אור לגויים", כלומר, ניתנה לנו המשימה להעביר את מודל האחדות המיוחד שקיבלנו כשיטה לחיי אושר ושגשוג לשאר העולם.

מעולם לא עשינו זאת. בזמן שהותנו בישראל לפני אלפי שנים היינו מבודדים ושמרנו על שיטת האחדות לעצמנו. כשלבסוף נפרדנו והתפזרנו בין העמים בגלל שאיבדנו את אחדותנו, לא נשאר לנו דבר לחלוק עם העולם.

עכשיו, משחזרנו לארץ ישראל, אנו נדרשים ליישם את ההבטחה שהעולם מצפה מאיתנו לקיים כלפיו – להיות "אור לגויים" ולתפקד כ"עם הנבחר" באמת. זו גם תהיה ההצדקה האמיתית היחידה לקיום מדינת ישראל בארץ ישראל, והעולם יתמוך בנו ויקבל את זה. כאשר נתאחד ונשתף את האחדות שלנו עם העולם, יבוא הסוף לאנטישמיות.

במילים אחרות, עתידו של העם הנרדף ביותר בהיסטוריה של האנושות אינו תלוי בנשק או בטקטיקת לחימה, אלא בטיפוח הערבות ההדדית, בחתירה להשגת מדינה לאומית של "ואהבת לרעך כמוך", ובשיתוף המצב הזה עם כל העולם, כל העמים, הגזעים והדתות.