קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
החינוך הרוחני מפתח בילדים את הרצון לקבל הרבה יותר מהר. האגואיזם גדל, חוזר לאיזון במידה שאנחנו מספקים לילדים את האמצעים להשפעה, שיאפשרו להם להתמודד עם האגו. כתוצאה מכך, מגיל 7-9 מופיעות השתוקקויות ואפשרויות שלא מוצאים אפילו אצל בני 30-40. הגוף שלנו אינו משחק שום תפקיד, השינויים בו הם חסרי משמעות. האדם מוערך על פי ההתקדמות והשינויים בנשמה. אנחנו עוד נראה כיצד רצון אגואיסטי בתוך הילדים גדל ביחס ישיר למידת התיקון שהנשמה יכולה לספק. הטבע, ההנהגה העליונה, תמיד שומרת על איזון זה.
בתלמוד עשר הספירות (תע"ס), החל מחלקו התשיעי, מתארים את תהליך התפתחות הנשמה: תקופת העיבור, היניקה והמוחין. ילד מסוגל לעבור את כל השלבים הללו לפני סיום התיכון. באמת, מדוע בגיל 13 הוא אינו יכול להיות "גבר", במילים אחרות, לרכוש מסך ולהתחיל עבודה בהתגברות "לקבל על מנת להשפיע" במצב "גדלות". אז עד גיל 20 תהיה לו שליטה על כל הרצון שלו, ובגיל 70 הוא יגיע לגמר התיקון.
במידה מסוימת כך היה בזמן בית המקדש. הילדים היו מקבלים חינוך מתאים, כפי שנאמר שלא מצאו תינוק או תינוקת מדן ועד באר שבע שלא היו בקיאים בדיני טומאה וטהרה. כאן הכול תלוי בסביבה. למשל, אם היינו מארגנים קבוצה בה היינו מחנכים את ילדינו, האם הם לא היו גדלים בהתאם לתכונות הקבלה וההשפעה, תוך לימוד כיצד לעבוד עימן? אפילו היום ילדינו סופגים חינוך רוחני. יש להם גישה שונה, הם יודעים לנתח את עצמם ואת העולם. יחד עם זאת הם אינם חוזרים על מה ששמעו או למדו, אלא מדברים "בגוף ראשון", עורכים תצפיות עצמאיות ומסיקים מסקנות. אם תושיב ילד כזה ליד פרופסור כלשהו, תראה שלא תצא מזה שיחה, אך לא באשמתו של הילד.
מתוך השיעור על מאמרו של הרב"ש, 07.01.2011
ידיעות קודמות בנושא:
מלמדים את מה שמעריכים
ילדים ובחירה חופשית
מרד נעורים הוא פריצה לרוחניות
