יחד, לערבות הדדית

שאלה: בהסברים שלך על דרכי היציאה מהמשבר, החוליה העיקרית היא שעוד מעט לא תהיה בעולם עבודה ואפשר יהיה להושיב את כולם ללמוד. אך בשונה ממדינות רבות אחרות, בישראל המצב הוא הפוך. כאן יש עבודה. אם לפני שנתיים-שלוש היה משבר, הרי שעכשיו יש סימנים של תהליך הפוך: מגייסים עובדים. מה לעשות במצב כזה, כשאין לאנשים שום נחיצות? לאיזה קהל אנחנו יכולים לפנות?

תשובתי: בישראל קיימת צורת התפתחות שונה לגמרי מכל העולם. נקווה שנעורר בעם נחיצות לערבות ולחיבור, ונבין שחייבים ללמוד, לא בגלל חוסר העבודה והמבוי הסתום, אלא כדי לבצע את המשימה שלנו, לבנות כזאת חברה משותפת כ"עם ישראל" (הרי היום אנחנו לא באמת עַם), לסלק את האנטישמיות מהעולם ולממש את עצמו כיהודים.

נקווה שנוכל לצאת אל העם בצורה כזאת, וישמעו לנו. הרי העם שלנו נבדל במקצת מכל שאר העמים. הוא רגיש לרעיון החיבור. יש בתוכו הכנה מיוחדת לזה, מפני שמתישהו היינו בחיבור כזה, באהבת אחים הדדית, כ"עם ישראל". המושג הזה חי בתוך העם, רק שהוא נשכח והפך למצב ההפוך: לכוח הטומאה האגואיסטי, לקליפה. אבל אפשר לעורר את הנקודה הזאת.

לכן אנחנו צריכים לארגן כאן בישראל מערכת הסברה: לערוך חוגי בית, להפיץ את העיתון שלנו, לחלק עלונים, ולהזמין את כולם לערבי איחוד ולכנסים גדולים שמוקדשים לנושא הערבות.

אנחנו צריכים למצוא בישראל מעגלים ואיגודים בעלי אותו כיוון. אפילו אם הם לא ממש מאותה הנקודה, אבל שהמטרה שלהם גם כן תהיה איחוד. וזה לא משנה איזה ארגון זה. צריך לנסות להתחבר איתם, למצוא פלטפורמה משותפת ולפעול יחד.

אם יש לנו נקודות מגע משותפות, ואנחנו מדברים על חיבור, זה מספיק. השאלה היא רק לשם מה הם צריכים איחוד וחיבור. הרי יכול להיות שהם משתמשים בזה לצורך האינטרס הפרטי שלהם. או שזה באמת חיבור למען חיבור, מפני שחוק הטבע מחייב אותנו בזה.

ואז יכול להיות שאנחנו נמצא המון שותפים באיזושהי פלטפורמה רחבה, שתהיה להם אותה המגמה כמונו. במקרה כזה, אנחנו נעצב תנועה עממית אמיתית, שתוכל לשנות את האווירה הכללית בעם, ולהביא אותו בהדרגה להתקיים בערבות הדדית.

מתוך ישיבת תוכן על ספר חדש שייצא לאור בשפה העברית, 11.07.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מה זאת ערבות הדדית
המוטו שאף אחד לא יוכל להתנגד לו
אין חיים ללא ערבות!