יום כיפור

יום כיפור בא אחרי ראש השנה, ועבור היהודים זה היום הקדוש ביותר בשנה. ביום הזה צמים ומתפללים, והחלק העיקרי של התפילה היא הקריאה בספר יונה הנביא. למעשה, בספר הזה טמון קוד ההצלה של האנושות, למרות שהעלילה של הסיפור מזכירה רומן הרפתקאות.

יונה מקבל משימה מהבורא: הוא צריך לעזור לתושבי העיר נינווה להתגבר על השנאה ההדדית ולממש בפועל בחייהם את העיקרון "ואהבת לרעך כמוך". בזמנו אברהם אבינו מימש את הרעיון הזה, ועל הבסיס שלו ייסד את העם היהודי. כיצד הוא השיג זאת, זה נושא נפרד בפני עצמו. עכשיו חשוב דבר אחר: העם היהודי הצליח לעשות מה שבאופן עקרוני בלתי אפשרי לעשות. 

"מה היה קורה למין האנושי, אם אברהם לא היה אדם בעל ראיית נולד גבוהה ואם הוא היה נשאר באוּר, היה שומר את הרעיונות שלו לעצמו ולא היה נוצר שום עם יהודי ייחודי? ללא ספק העולם ללא היהודים היה שונה מהעולם של היום באופן קיצוני". פול ג'ונס, היסטוריון אנגלי.

היום, יותר מאי פעם, לא רק יהודים וערבים, רוסים ואמריקאים, אלא כל העולם זקוק אם לא לאהבה, אז לפחות להבנה הדדית אלמנטרית. אבל היום, כמו גם בעבר, רעיונות דומים מתקבלים באופן חד משמעי, זה לגמרי לא מעשי. לכן אין פלא שיונה החליט לברוח מעבר לים. היה נדמה לו שבאופן כזה הוא יוכל להימנע מלבצע את המשימה שהוטלה עליו. גם אנחנו, בדומה ליונה, מנסים לפעמים להסתתר בשגרה היומיומית מבעיות גדולות "שלא ניתן לגשת אליהן". שאחרים יעסקו בהן, ואנחנו נעסוק בשלנו. אבל מעומק הדורות מגיעה תזכורת, שליהודים יש משימה מיוחדת ואי אפשר לברוח ממנה.

כולנו בספינה אחת

הספינה שעליה הפליג יונה, נקלעת לסופה חזקה. המלחים משקיעים מאמצים רבים כדי להינצל: זורקים מעבר לסיפון את כל הדברים הלא נחוצים, מתפללים לא-לוהים שלהם וכמובן מתחילים לחפש מי אשם. ואילו יונה, באותו הזמן, הולך לישון כאילו שכל המתרחש אינו נוגע לו. רק אחר כך, מחוסר ברירה, הוא מודה שברח מהמשימה שהוטלה עליו ומבקש מהמלחים לזרוק אותו לים. כלומר יונה מוכן אפילו למות, העיקר לא לבצע את מה שהוטל עליו. אבל גם זה לא עוזר. דג ענקי בולע את הנמלט, ושלושה ימים בבטן הדג מאלצים אותו להסכים לגשת לביצוע התפקיד שנקבע.

היום, כאשר העולם הפך ל"כפר גלובלי", כולנו כביכול מפליגים בספינה אחת בים הסוער, ואומות העולם "המלחים", מאשימים בכל המשברים, המלחמות, הצרות והאסונות את "היהודי היחיד" שנמצא על הספינה, את העם היהודי. ואילו אנחנו עדיין ישנים, בדומה ליונה. שקועים בעסקים יומיומיים, משתדלים לא לשים לב לכך שאומות העולם יותר ויותר שונאות אותנו, מקווים שהכל יירגע איכשהו בעצמו. אבל כל גל חדש של אנטישמיות מראה ביתר בירור, שגורלנו הוא בלתי נמנע כמו גורלו של אותו נמלט שבגללו פרצה הסערה. ואם צוות הספינה ניסה תחילה להציל את יונה, אז היום "המלחים של הספינה העולמית" רק מחכים לרגע המתאים כדי לזרוק אותנו לים. אנחנו לא נצטרך אפילו לבקש מהם את ה"טובה" הזאת…

תחילת השינויים

חגים יהודיים זה יותר מסתם היסטוריה. המקובלים הנהיגו אותם בזמנם. ובסימבוליות של החגים הם העבירו לנו, לצאצאים, את המסר שלהם. המסר שנוגע ישירות לגורלו של העם היהודי. יום כיפור מזכיר לנו, שבריחה מביצוע התפקיד הזה לא יכולה להימשך לנצח. שאנחנו בכל מקרה נצטרך לרכוש את הערכים האלה ולהעביר את כל זה לעמים אחרים, גם אם כמו יונה, אנחנו מאוד לא רוצים בזה.

אנחנו רואים היום כיצד שנאה בין בני אדם, בין העמים, מזהמת יותר ויותר את כדור הארץ שלנו. כל מה שאנחנו עושים, מטכנולוגיה חדישה ועד למהפכות חברתיות, בסופו של דבר מוביל להרס חדש ומחריף את העוינות בין בני האדם. הבעיה הזאת יכולה להיפתר רק בעזרת העם היהודי. כי רעיון האיחוד, השיוויון והערבות ההדדית הוא היסוד שלו. לפי חוק האהבה, בהרגשת קירבה זה כלפי זה, חיו אנשים שהלכו בעקבות אברהם. לכן העולם לא מחכה מהיהודים לגילויים מדעיים ולא להישגים בספרות ואומנות. העולם מחכה לזה שהעם היהודי יגיע לאיחוד, ובכך שייתן דוגמה לשאר העמים, יעביר להם את שיטתו של אברהם. וזה יביא שלום ושלווה לכל העמים, כך שיפטור את היהודים מהאנטישמיות וישים סוף לכל הצרות שלהם. 

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest