יום הכיפורים: מנוחה מערב עד ערב

"כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה (יום הכיפורים) ונכרתה מעמיה: וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההוא מקרב עמה: כל מלאכה לא תעשו חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם: שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם" (אמור, כ"ג, כ"ט-ל"ב).

מאחר והיום מתחיל מהערב, אז בתורה ניתנה הוראה לשמור ביום הכיפורים על מנוחה מערב עד ערב. אם האדם מתקרב למצב של כפרה ומחילה, מברר בצורה נכונה ומרגיש זאת, אז הוא לגמרי מסרב לעשות משהו ביום הזה, מפני שכל הפעולות ינבעו מהאגו הסופי שלו. ומי שעדיין לא החליט עבור עצמו ומנסה לעשות משהו, משמיד את המשך ההתקדמות שלו, משחית את הנשמה שלו.

לכן נאמר: "כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה (יום הכיפורים) ונכרתה מעמיה", מאחר והרצון שמתוכו האדם יכול היה להתחיל את העלייה שלו, נעלם, מסתתר ממנו. ורק בזה שיעשה המון פעולות למיניהן, הוא יוכל שוב לקבל הזדמנות להרגיש ולהבין אותו. הפעולות האלה עוזרות לו לחזור לאותו המצב, אבל כבר עם בירור אחר, יותר עמוק ונכון, ולעבור בצורה נכונה את המצב הזה. אבל בזה הוא מגדיל את הדרך שלו.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות הספר הנצחי", 18.6.2015