יהודים, קבלו את ההזמנה

עוד לפני "האביב הערבי", המרכז עבד עם אנשים מ-37 מדינות וסייע לביצוע חמש מהפכות מוצלחות.

מוחמד עאדל, בלוגר מצרי בן 20 ופעיל תנועת "ה-6 באפריל" עבר בקיץ 2009 הכשרות במרכז. הוא מספר: "לימדו אותי איך לארגן הפגנות שקטות, איך להימנע מאלימות, מה לעשות במקרה של אלימות מצד כוחות הביטחון… וכן איך לארגן יציאה של אנשים לרחובות".

התלמידים המצרים של המרכז עברו את ה"הכשרה המעשית" בציון 100. "היינו די מופתעים, שהם השיגו כל כך הרבה, עם כל כך מעט אפשרויות", אמר אחד ממנהלי המרכז.

אפשר רק לתהות האם הטכנולוגיות של המרכז מופעלות עכשיו על היהודים, בצורת "אביב ישראלי", אבל זה לא העניין כרגע.

העיקר, שאם מישהו צריך הפרות סדר, מחאות אפקטיביות ומהפכות – יש לו לאן לפנות. זהו שירות שעומד בסטנדרטים בינלאומיים.

מחסור

חוסר השקט והמהפכות הקיפו את כל העולם.

כמות המדינות שחשבנו שיש בהן רווחה וצדק חברתי, מתמעטת במהירות. לא שקודם היו הרבה כאלה. פשוט כמו שאומרים, אדם פסימי הוא אותו האדם האופטימי, שיש לו מקורות מידע מהימנים. זאת אומרת, ככל שהזמן עובר, כך מתגלים לנו יותר ויותר סודות לא כל כך מפתיעים לגבי מה שעומד בבסיסם של הרווחה וה"צדק החברתי" במדינה זו או אחרת.

לרוב מדובר ברווחים מיצוא חומרי גלם, שבהם מפטמים את האוכלוסייה, כמו שפעם היו דוחפים אגוזים לתוך האווז לפני החג, ומדי פעם בודקים האם הוא גידל מספיק שומן.

לפעמים המראה החיצוני של ההסכמה החברתית מתבסס על המשמעת הנוקשה של כלי התקשורת, וכן על אופיום של גאווה לאומית להמונים. גאווה על כך שהם חיים במדינה דמוקרטית וחופשית. כך למשל דעך בהדרגה ה"אביב האמריקאי". לפי הסטנדרט העולמי של דמוקרטיה ופתיחות, ארה"ב חוותה לפני חצי שנה בלבד גל של מחאות והפגנות המוניות שהגיעו עד כדי הסתערות על בתי הפרלמנט המקומיים.

ישראל. המעבדה

יהודים. עם מוזר. מאות אלפים מוחים נגד העלייה במחירים, העוני, המחסור באמצעים, מבלי לשים לב לכך שתשעים (!) אחוז מהדרישות שלהם אינן דורשות שינוי בתקציב המדינה. זאת אומרת שאפשר למלא בקלות את אותן הדרישות באמצעות מדיניות חברתית נכונה ושמירה על צדק חברתי בעבודה עם הקרנות החוץ-תקציביות.

עַם מדהים. הכינו שלטים עם אלפי דרישות שסותרות זו את זו: החל מהוזלת החיתולים ועד למהפכה במדינה. אותם האנשים ישבו באמצע הרחוב תחת אותן הסיסמאות, על מחצלות או סביב שולחנות עגולים, ובילו את זמנם בדיונים כלליים. ועבור כולם – החל מדורשי החיתולים הזולים ועד לשוחרי המהפכות – נושא הדיון הוא אחד: אנחנו צריכים מערכת של צדק חברתי. כך נולדת הסכמה חברתית.

האמת היא שהיהודים, לא ברור על סמך מה, נחשבים בעיני כל שאר העמים כעם מאוחד. אבל לא עד כדי כך, ממש באמצע הרחוב, באמצע המחאה…

וכך יצוץ לו הרעיון לערוך דיון כלל-עממי שיוביל לפיתרון בעיות החברה. מעין שולחן עגול עממי. כאשר כל אחד שומע את הצרות של האחרים ומספר על הצרות שלו, הוא מקבל שני דברים: הדבר הראשון – היכולת לחשוב בקנה מידה של עם, והדבר השני – הוא יוכל סוף סוף להבין את הפרופורציה של הדרישות שלו. מה שעכשיו, לאור האופי הנוכחי של כלי התקשורת, לחלוטין אינו אפשרי.

זאת אומרת, הדבר שהכי חסר והכי נחוץ – יצירת צדק חברתי מתוך הסכמה חברתית, דבר שנחוץ כל כך לא רק בישראל, אלא גם בכל העולם – יהפוך לדבר שאליו כולנו נתחיל לשאוף באופן מודע.

אם נצליח בכך – המוצר העיקרי של היצוא הישראלי יכול להיות המנגנון להשגת הסכמה חברתית. בסופו של דבר, כמו שיש בתי חרושת להפרות סדר ולמהפכות, למה שלא נהפוך להיות מעבדה לצדק חברתי?

בינתיים אין אף אחד מאחורי הדלפק

ובינתיים כל העולם, כמו אותו לקוח מסכן, מתרוצץ ליד דלפק קבלת ההזמנות. הוא הביא את הדבר הכי יקר לו – את החברה האנושית. היא התקלקלה לגמרי. היא הורסת את סביבת המחיה, היא מפסיקה לתפקד כראוי, היא עומדת להתפרק ומפוררת את החלקים של עצמה.

אך בינתיים אין אף אחד מאחורי הדלפק. אין מומחים.

יהודים, תקבלו בבקשה את ההזמנה!

מ. גונופולסקי

ידיעות קודמות בנושא:
עוגה אחת לכל המשפחה
עושים ביזנס ממהפכות. האם ישראל הבאה בתור?
סוד ההצלחה: ישיבה סביב שולחן עגול