טוב, מה שטוב לזולת

אחרי אלפי שנות התפתחות של האנושות, האנושות מגיעה להכרת הרע של הטבע שלה. סוף סוף אנחנו מגיעים לדין וחשבון בכל מה שקורה בחיינו ורואים שכל החיים שלנו מלאים ייסורים ושכל ההיסטוריה שלנו היא היסטוריה שמלאה בכאב גדול מאוד.

אנחנו חשבנו שאנחנו חכמים, מתקדמים, נאורים, מפותחים מאוד, ובסופו של דבר, אנחנו עומדים מול שוקת שבורה, בחוסר תקווה ובלי עתיד לדור החדש שייוולד.

במצב כזה קשה וקריטי אני מוכן לחשוב על שיטה ועל צורת חיים חדשה. לא חיים שנובעים מתוך הדחפים האגואיסטיים הפנימיים שלי של ניצול הזולת מדור לדור, אלא מתוך נטייה שונה, ניצול עצמי לטובת הזולת.

זאת הבחירה שעומדת לפנינו, התפיסה היחידה שמוכתבת על ידי הטבע, הדילמה בין שני היצרים: היצר הרע (האגואיסטי) והיצר הטוב (האלטרואיסטי). אין אפשרות אחרת. האדם התפתח במשך אלפי שנים עם רצון לנצל את הסביבה, את הטבע הדומם, הצומח, החי ובני האדם. וכל זה לעצמו ורק לעצמו. ועכשיו נשאר רק דבר אחד, לשנות את המודל הזה למודל הפוך. כלומר, להגיע לאיזון עם הסביבה. הרי אני סובל מפני שכולם רוצים לנצל זה את זה, כמוני. בסופו של דבר אנחנו מתרוקנים, מרוקנים אחד את השני, מתעצבנים, חיים בחוסר אונים ובחוסר ביטחון. כלומר, נמצאים במבוי סתום.

פשוט אין ברירה אחרת, אנחנו חייבים לעשות בדיקה עצמית, להבין כיצד עלינו לשנות את גישתנו לחיים. ואז, במקום ש"כל אחד ימשוך את השמיכה לעצמו", ברור שהפתרון היחיד הוא לדבר על שיתוף פעולה ועל האיזון בינינו.

הרי כדור הארץ מסוגל לספק לנו את כל הדרוש לנו, אבל אנחנו בגלל האגו שלנו דומים לילדים טיפשים שגונבים אחד מהשני. ובסופו של דבר, אף אחד לא מרוצה ולא מקבל סיפוק אמיתי בחיים. לכן, הפתרון היחיד הוא לאזן את היחסים בין כולנו. מזה אנחנו מתחילים, כיצד להשתנות?

נכון להיום, אני רוצה "למשוך את הכול לעצמי" גם אם אני לא צריך את זה, העיקר שלא יישאר לאחרים. כך אני נהנה לא רק ממילוי עצמי, אלא גם מכך שחסר לאחרים. לא מספיק שיש לי יותר מאחרים, אני רוצה שלא יהיה להם כלום. עצם העובדה שיש להם משהו מפריעה לי, מפני שאני תמיד מודד את מצבי ביחס לזולת ושמח מכך שיש לי יותר, ולהם יש פחות.

לכן, עלינו להבין מה זה טוב ומה זה רע בטבע שלנו וכיצד אנחנו יכולים לפצות, להשלים ולתקן אותו.

שאלה: גם אם אני רוצה להגיע לאיזון, לפי אילו סימנים אני יכול להעריך את פעולותיי? כיצד אני יכול לדעת מה יעזור ומה יזיק לי?

תשובתי: יעזור מה שעושה טוב לזולת. והזולת, שיחשבו מה טוב לי. אנחנו משתדלים לעשות טוב אחד לשני, להיפך ממה שקורה היום.

שאלה: לכל אחד מהזולת יש רצונות משלו. זאת אומרת, שכל פעם עליי להשתנות מבפנים, להתאים את עצמי אליהם? זה דורש ממני להיות מאוד רגיש כלפי האנשים…

תשובתי: העיקר הוא הרצון הטוב והיחס הטוב כלפי הזולת. קודם כל, המשיכה לזה היא מחוסר ברירה. ובהמשך אנחנו עובדים על זה, עושים סדנאות, משחקים, אירועים, דיונים, עד שבטוחים בתוכנו שבאמת אפשר להסתדר רק בצורה הדדית, בטוב, באהבה, על ידי התעלות מעל האגו שלנו, שלא נעלם לשום מקום, אלא נשאר ומתחזק.

אנחנו מסדרים את הקשר דווקא על פני האגו, מעל חילוקי הדעות, מעל הניגודים, ובונים בינינו יחסים טובים ומתחברים באיזון.

על ידי זה אנחנו מעצבים רמת חיים חדשה, מדרגה חדשה שנקראת "אדם", יוצאים מהרובד הקודם.

שאלה: זאת אומרת, שהסכמה עקרונית לא מספיקה? היא לא יכולה להיות ה"כפתור" שמפעיל את המנגנון של שיתוף הפעולה?

תשובתי: הכפתור הזה נמצא בי, בתוך לבי. וכדי ללחוץ עליו, אני משחרר את כל הדחפים הטובים שלי ומשתמש בהם לטובת הזולת. ואת כל הדחפים הרעים אני סוגר, מצמצם, מקפיא.

כמובן, לשם כך חייבים לבנות את כל מערכות העזר של העולם החדש, לבנות אותן במו ידינו. בעזרתן אנחנו נלמד להבדיל בין טוב לרע, בין השפעה לזולת לקבלה מהם, בין ניצול עצמי לטובתם לניצול שלהם לטובתי.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 393

ידיעות קודמות בנושא:
היחסים החברתיים עיצבו את האדם
שני צדדים של אגו אחד
אגואיסט שמעריך את כוח ההשפעה