חסרה רק אהבה

שאלה: אתה אמרת, שלא לתלות בכנס שום תקוות, לא לצפות לתענוג, אלא רק לעבוד מעליו ולהראות דוגמה לאחרים.

תשובתי: מטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו! לכן אנחנו צריכים לצפות שנקבל תענוג, אבל תענוג מהשפעה לחברים ודרכם לבורא.

התענוג הוא מטרת הבריאה, אני צריך ליהנות. אם אני לא נהנה, אלא בוכה, אז אני הפוך למטרת הבריאה ורחוק מהבורא.

ככל שאנחנו מתקרבים לבורא, אנחנו נהנים יותר ויותר. כל דרגות הסולם זו עלייה להרגשת תענוגים יותר ויותר גדולים ונפלאים! נדמה לך שכבר אי אפשר יותר, ופתאום נפתחות לך כאלה תחושות, שאפשר פשוט להשתגע. אבל אתה לא יכול להשתגע, כי יש לך "מסך". ואם לא היה לך את ה"מסך" הזה, אז התענוג הרוחני הקטן ביותר היה שורף לך את כל הנתיכים (הפיוזים).

התענוג הזה הוא תענוג מהשפעה, מזה שאתה אוהב וממלא את החבר האהוב עליך.

אני רואה שיש לך פרצוף עצוב. האם אתה לא יכול לתאר לעצמך שאתה ממלא מישהו שאתה אוהב? האם אתה אוהב מישהו בעולם הזה, לפחות את הבן שלך? אתה יכול לדמיין לעצמך שאתה נהנה מזה שאתה נותן לו מתנה ומקבל הנאה, בכך שרואה את השמחה שלו, בכך שאתה נהנה ממש בתוכו? כאשר הוא טועם משהו טעים או נהנה מאיזה משחק, אתה מרגיש תענוג יחד איתו, כאילו ישר בתוכו?

החיים שלנו נותנים לך כזאת דוגמה גשמית, שאותה אתה יכול להלביש גם על רוחניות. רק שברוחניות, האהבה הזאת לא מופיעה בצורה טבעית, אלא אתה צריך לבקש עזרה, לגדל אותה בתוכך על ידי המאור המחזיר למוטב. אבל כבר צריך להיות מובן לך שאפשר ליהנות מזה, שמי שאתה אוהב אותו, נהנה.

כלומר חסרה לך רק אהבה לבורא! כאשר הוא ייהנה מהפעולות שלך, אז במידה הזאת אתה תיהנה מההנאה שלו ממך. ומפני שהבורא הוא קצת גדול ממך וכולל בתוכו את כל מה שקיים, אז בזה שאתה מביא לו את מצב הרוח הקטן שלך, אתה מכפיל אותו פי תר"ך פעמים.

אתה מכפיל את המאמץ והתענוג שלך, בזה שמעביר אותם אליו, כי הוא נהנה ממך פי תר"ך פעמים, ואתה מקבל בחזרה תענוג פי תר"ך פעמים. כך אנחנו מתקדמים במדרגות הסולם וזו כל העבודה שלנו: למלא באור תרי"ג רצונות ועוד 7 נוספים, את ה"מלכות" עצמה, סך הכול תר"ך (620).

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 03.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
לכנס, עם לבנה בתוך המזוודה
שבת מעין עולם הבא
לפני עלות השחר