דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / חיי צדיק בדבקות עם השורש שלי

חיי צדיק בדבקות עם השורש שלי

מתוך מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתע"ס" אות צ"ו: "והזכאים הללו, כבר אינם יכולים לפרוש את עצמם מקיום המצוה כהלכתה, כמו אדם שאינו יכול לפרוש את עצמו מתענוג נפלא שהגיע לידו, וכן בורחים מפני העבירה כבורח מפני הדליקה. ועליהם נאמר ואתם הדבקים בה’ אלקיכם חיים כלכם היום, להיות אהבתו ית’ מגיעה ומושפעת אליהם באהבה טבעית, בצנורות הטבעיים המוכנים לו לאדם מטבע הבריאה, כי עתה נמצא הענף דבוק בשרשו כראוי, והחיים מושפעים לו בשפע רב ממקורו בלי הפסק, ועל שם זה נקראת התורה בשם חיים."

בשבילנו אלה עדיין לא "חיים". אם היינו מרגישים מצב כזה, היינו מרגישים אותו כתהום שחורה ונוראה. מכיוון שאלה חיים בתענוגים אינסופים כתוצאה מההשפעה לזולת. אדם רוכש רצון להשפיע ויחד עימו מתעלה מעל הרצון לקבל שלו, מנצל אותו גם לטובת ההשפעה.

בסופו של דבר, לרצון לקבל לא נשארת שום תועלת לטובת עצמו בכל ארבע הבחינות שלו, ואדם מגיע להיות צדיק גמור. הוא מאבד כל קשר עם הרצונות לקבל שלו ורק בונה מעליהם את הרצונות להשפיע שלו.

מצב כזה בלתי אפשרי לתאר, עד שאדם רוכש בעצמו את התכונות האלה. זהו מצב של שלמות, כי האדם מגלה שכל המציאות שנראתה לו כל כך מממשית: כל התפשטות העולמות מלמעלה למטה, השבירה ואחריה התיקון והעלייה בחזרה למעלה, הייתה רק אשליה ושקר. היא מעולם לא הייתה ומעולם לא נבראה. אלה היו רק הברקות מעורפלות בהכרתו, כהכנה להרגיש את המאציל.

ולמעשה, הוא מעולם לא יצא מתוך ד' בחינות דאור ישר, אפילו מתוך בחינת "שורש". כל מה שקרה התרחש בתוכו, בהכרתו ובהרגשתו. הוא מגלה, כי התחיל להרגיש את המציאות מאותו הרגע שהתחיל להרגיש את הסביבה שבתוכה נמצא.

אם אדם היה נשאר לבד ולא היה מרגיש את העולם סביבו, הוא גם לא היה מרגיש את ה"אני" שלו. ובמידה שהוא מגלה את הסביבה, הוא גם מגלה את עצמו. הוא תמיד מתאר את עצמו בהתאם לסביבתו, כאשר כבר יש לו כלפי מי לבדוק ולמדוד את עצמו.

לכן, התפשטות העולמות מלמעלה למטה היא רק התפתחות בכוח, מכיוון שהיא קודמת להרגשתנו. ואנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו החל מנקודה מסוימת, כבר אחרי שעברנו שבירה והכנה מוקדמת לתיקון שאחרי השבירה. ההכנה הזאת מתחילה מהדרגות הראשונות: שורש, א', ב', ג'. וכאשר זה מגיע לדרגת התפתחות ד' בעולמנו, אז מופיע האדם שמרגיש את עצמו ואת סביבתו.

"אדם" נקרא, מי שכבר מסוגל להרגיש את הסביבה. ובמידה שהוא מרגיש את הסביבה, הוא מוכן להרגיש את הבורא, את המאציל שלו. כי זה שייך לאותה הנטייה, לאותה היכולת.

לכן, התפתחות האנושות נאמדת יחסית להתפתחות האדם כלפי הסביבה, עד כמה הוא יכול לנצל את הסביבה לטובתו או לרעתו. לפי זה בודקים את כל צורות המבנה החברתי שעברנו במשך ההיסטוריה.

ובימינו, אנחנו הגענו לשלב האחרון שבו האדם מתחיל לגלות תלות הדדית מוחלטת בתוך החברה. והתלות הזאת מתגלה כל יום יותר ויותר בכל הרמות.

הפיזיקה המודרנית מגלה, כי כל חלקיק מקושר עם כל חלקיק אחר, ללא הבדל במקום ובמרחק. כך בהדרגה אנחנו מתקרבים לגילוי שלא קיימים אדם וסביבה בנפרד, אלא הכול מערכת אחת.

לכן יש להבין שכל המשפטים היפים: "ואהבת לרעך כמוך", ו"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", הם האפשרות היחידה להחזיר את עצמנו למצב האמיתי שאנחנו נמצאים, לגלות אותו בשלמות, להשתתף בו ולממש את עצמנו באופן מלא. במילים האלה אין שום דבר מזויף, אלא להיפך, הן נועדו לעזור לנו לגלות את מצבנו האמיתי, כדי לא להיות מנותקים ממנו.

לכן, הפעולות שלנו כלפי הסביבה הן תרגילים נחוצים שעל ידם אנחנו מתקדמים לפקיחת עיניים, לפתיחת כל החושים, לתפיסת המציאות האמיתית. כדי שלא נרגיש בהם רק קטע מזערי שקרי, כמו שיכורים או מסוממים, אלא נשתמש במציאות שניתנה לנו במלוא היקפה.

תיקון הכלים מכוון להתקשרותם עם הסביבה שנקראת "השפעה". למעשה זה רק שם, הרי למי אני יכול להשפיע, אם כל מה שקיים סביבי זה שלי? רק כלפי האגו שלי זה נחשב השפעה. ובעצם אני רוכש בחזרה את כל מה שמגיע לי, אני חוזר להכרה.

כמו אדם שאיבד את הכרתו, לא הרגיש את גופו ולא היה מסוגל לשלוט בו, להניע את ידיו ואת רגליו. וכאשר הכרתו חוזרת אליו הוא מתחיל לשלוט בגופו, מרגיש קשר עימו. כמו רופא ש"תופר" לו בחזרה את היד המנותקת, ואדם מרגיש ששוב קיבל את האיבר שלו לרשותו.

המקובלים אומרים שחייבים כביכול להשפיע, להתקשר אחד לשני. אבל אדם שמגלה את האמת רואה שכל אלה הם חלקים מגופו. ולכן אחרי שהוא מגלה את זה הוא נקרא "צדיק גמור".

מתוך שיעור על פי "הקדמה לתע"ס", 20.12.2012

ידיעות קודמות בנושא:
המורה לא יכול לבצע את העבודה במקום התלמיד
המציאות בלתי ניתנת לחלוקה
תעזרו לי להתעורר מהחלום הזה

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest