חיבור הוא מנוף לעלייה

כנס חרקוב. שיעור מס' 7.

שאלה: בסיומה של הסדנה האחרונה אתה אמרת, שבעבודה כזאת צריך לעסוק כל הזמן. אנחנו בקבוצה התחלנו את העבודה הזאת לפני יותר משנתיים. כל זה הגיע לתוצאות טובות: היה מורגש, כזה עומק, כזאת התכללות הדדית, כאלה תשובות. אבל הופיע איזה גבול, הכול כאילו קפא ולא המשיך הלאה, כאילו שהיה חסר משהו. מה היה חסר לנו?

תשובתי: חיבור. לא יכולתם לחפור יותר לעומק, כדי לעלות יותר גבוה. הייתה חסרה מסה! אתם בזבזתם את אותה המסה שעליה עבדתם, ומסה גדולה יותר לא הצלחתם לחבר אליכם. כי על ידי חיבור חזק יותר אתם נכנסים לעביות גדולה יותר, לעובי רצון גדול יותר. יש לנו חמש דרגות של הרצון. אתם לא רציתם לרדת לדרגת הרצון הבאה, היה מספיק לכם כזה קשר הדדי. ולכן אתם רוקנתם אותה, כלומר דיברתם על זה, היו תוצאות, נעימות, סבירות, הכול נכון, הכול מובן, וזהו.

אם אתה לא עובד על חיבור, אז בסופו של דבר אין על מה לעבוד, אין את אותה המסה שצריך כל הזמן לתקן. המסה החדשה הזאת אפילו לא מראה לך מה צריך לעשות, למה, בשביל מה, אתה לא רואה על מה לעבוד. נשאר טקסט נטו ועליו איזה שהם תיקוני טקסט, עבודה חיצונית נטו, ולא עבודה פנימית.

מתוך שיעור מס' 7, כנס חרקוב, 19.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
להתמוסס בכוס של איחוד
משיגים איחוד
הכול מושג בחיבור