קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הרב"ש, מאמר "חובת סיפור יציאת מצרים": "לכן צריכים בכל שנה לעורר את השורש, על דרך שפירש בזהר הקדוש פרשת בא, תירץ על מה שלא אוכלים מצה בכל השנה, ומפרש, בדומה למלך, שעשה אחד מעבדיו לשר, ובאותו יום לבש בגדים יפים, אבל אחר כך הוא פושט את בגדיו היפים. זאת אומרת שרק ביום שהעלוהו לשר, אזי הוא לובש בגדים יפים, כדי להתבלט את שמחתו.
כמו כן בכל שנה ושנה באותו יום הוא עושה חג ולובש את בגדים היפים. לכן אוכל מצה דווקא בפסח. כמו כן אפשר לומר בסיפור יציאת מצרים."
לכל שורש רוחני יש ענף גשמי. כל המציאות היא רצון לקבל אחד, "יש מאין", שחוץ ממנו לא נברא שום דבר. האור משפיע על הרצון ומשאיר בו את חותמו. רק על פי החותם הזה אנחנו יכולים ללמוד את ד' בחינות דאור ישר. אם אנחנו נצליח לעשות שינויים מתאימים בתוך הרצון שלנו, אז נוכל להשיג את האור שברא את החומר והטביע בו את חותמו.
אחד משלבי השגת האור הוא היציאה מה"קליפות". בצורה כזאת אנחנו יכולים להתנתק מהטבע שלנו שנברא מתוך "יש מאין" ולהתחיל להתקשר עם החותם של האור בתוך הרצון לקבל, להבין מי הוא האור, מה הוא עושה, כיצד הוא ברא את הכול, מה קורה עם כל חלקי הבריאה הרבה לפני בריאת העולם והאדם.
כלומר, אנחנו עולים לשורשנו. ואז אנחנו מבינים שבתוכנית בריאת הרצון לקבל והשפעתו של האור עליו הייתה נקודה מיוחדת שנקראת "יציאת מצרים". הרצון מפסיק להרגיש רק את עצמו שהוא נעול בתוך הטבע שלו, אז הוא יוצא ומתחיל להרגיש גם את האור, את המקור שלו, את שורשו. מאותו הרגע כבר יש לו קשר הדדי עם האור והם מתחילים לפעול כמו שותפים.
השורש העליון שמאפשר לנו לעלות אליו ולהתחיל לעבוד בשיתוף עימו חשוב מאוד, מפני שממנו מתחיל האדם, "הדומה לבורא". זה דומה ללידה, לכן יציאת מצרים נקראת "לידה רוחנית" של כל נשמה פרטית. מסיבה זאת אנחנו חוגגים את המצב הזה.
יש התאמה בין השורש הרוחני והענף הגשמי המתבטאת ב"עולם, שנה, נפש". העולם שלנו נברא כהעתקה מהעולם הרוחני, לכן, לכל פעולה ואירוע רוחני ישנו ענף גשמי התואם בעולמנו. לכן, את כל התהליך הרוחני שאנחנו עוברים אנחנו חוגגים בענפים וזה נקרא מחזור שנתי.
בכל המנהגים שלנו יש הטבעה גשמית מהפעולה הרוחנית שאנחנו מקווים להשיג ולבצע. היציאה מתוך הרצון לקבל והשגת ההתאמה הראשונה עם האור, כלומר הלידה הרוחנית, נקראת "יציאת מצרים". לכן, היא ההתחלה ו"החודש הזה לכם ראש חודשים", תחילת ההתפתחות הרוחנית של האדם. בוודאי שגם עד אז אנחנו מתפתחים במשך הרבה שנים עד שמגיעים להרגשה שנקראת "מצרים" ורואים עד כמה בלתי אפשרי להמשיך להישאר בה. למצב הזה קשה להגיע, כי לשם כך חייבים להרגיש את עצמנו יותר ויותר לחוצים במצב לא נעים, להרגיש חוסר יכולת שליטה על עצמנו ותלות מוחלטת בטבע האגואיסטי שלנו.
הדבר שיכול לעזור לנו במצב הזה הוא העובדה שאנחנו חיים על פני כדור הארץ. המצב הרוחני הזה שאנחנו נמצאים בשליטה מוחלטת של הרצון לקבל שלנו ובכלל לא בהשפעת האור נותן לנו הרגשה גשמית. נדמה לנו שאנחנו חיים בעולם הגשמי בדרגה האחרונה של ההרגשה שמתגלה בתוך הרצון.
לכן בעזרת החומר אנחנו יכולים לארגן את כל החיים שלנו כדי לזכות לצאת ממנו ולהתחיל להרגיש את החיים הרוחניים.
מתוך שיעור על פי מאמרו של הרב"ש, 13.04.2014
ידיעות קודמות בנושא:
עבד של האור מרצון
צ'אק!
ייחודיות חג הפסח – אור האמונה
