קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
היום, ג' באלול, הוא יום הסתלקותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865-1935), הרב הראשי הראשון לארץ ישראל, מקובל ענק, שהקדיש את כל כולו לאיחוד עם ישראל. השפעתו על עם ישראל הייתה עצומה, והיא ניכרת עד היום. הוא זכה בתואר האיש שהשפיע יותר מכולם על זהותה היהודית של המדינה. הוא כובד על ידי כולם: על ידי החרדים, החילונים, אנשי העלייה ה-II, וכל המשוררים והסופרים באותה תקופה.
אך את מירב זמנו, יותר מהפעילות הציבורית, הוא הקדיש לכתיבה. הוא חינך לרוחניות ולפנימיות התורה, שהיא חכמת הקבלה. בכתיבתו הרבה לתאר את עם ישראל השב מהגלות לארץ ישראל הרוחנית, תיאר בהרחבה את ייחודו של עם ישראל ותפקידו לחזור לפנימיות התורה, חכמת הקבלה, ולהביא את אהבת הזולת לכל העולם. תמיד הדגיש, שכל הצלחה חייבת להיות בעזרת הניצוץ האלוקי, תכונת ההשפעה.
גם את מדינת ישראל הקמה לטובה, ראה כערך רוחני ולא כהתאגדות חברתית כמו שאר המדינות. ובהתייחס לימינו אנו, הוא שאף ותבע את האיחוד הרוחני בעם:
"הננו נתבעים לאחד ולהתאים את מחשבותינו. ייסורים אנו מרגישים מהעדר ההתאחדות, אבל מכאובים יותר נוראים מאי ההתאמה. וכל מה שאנו מתעלים אל הסכמת החפץ להתאים ולאחד את כל אברינו הרוחניים, כן מתגברים אצלנו הכחות העליונים, שהם באמת מאחדים ומתאימים את כל ישותנו.
יותר מכל עם ולשון אין אנחנו יכולים לסבול את הסתירה, ואת אי האחדות הנפשית. סגולת עולמים היא בנו, השלום והאיחוד, בצורתם האידיאלית. ולכן כל פיזורנו הוא רק עראי, והננו עתידים להתאחד, ולהיות גוי אחד בארץ".
אורות הקודש, חלק א, דף כא.
