דף הבית / אהבה / ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך

ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך

מטרת הנברא היא להנות מכל התענוגים שהבורא רוצה להעניק לו. אבל על איזה תענוג מדובר כאן? הבורא אינו יכול לתת לנברא פחות מדרגתו שלו, אחרת זה לא נחשב השפעה ואהבה. היחס של הבורא לנברא נקבע על ידי החוק "ואהבת לרעך כמוך". הוא דורש את זה ממך, אבל זכותך לשאול אותו בתגובה האם הוא בעצמו נוהג כך או לא? אם כן, אז חייב להיות חוק כזה בטבע.

והחוק הזה קיים! זהו היחס של ה"כתר" ל"מלכות", לנברא, "ואהבת לרעך כמוך". ו"מלכות" חייבת להגיע ב"אור חוזר" לאותו הדבר, ל"ואהבת לרעך כמוך". זה נקרא השפעה הדדית, אהבה הדדית. הכול מאוד פשוט.

הבורא מושלם, כולו רק אהבה והשפעה, וכך הוא מתייחס ישירות לנברא. לכן היחס שלו נקרא "ד' בחינות דאור ישר".

אבל הנברא אינו מסוגל לחזור לבורא באותה דרך ישרה ולרכוש את אותה הצורה, מפני שב"ד' בחינות דאור ישר" הוא רק מקבל מהבורא. וכדי להחזיר לבורא את אותו היחס, הנברא חייב לעבור דרך כל מסלול ההתפתחות עד גמר התיקון.

מפני שמדובר על היחס. הבעיה היא לא קבלת התענוג מהבורא, אלא כיצד אני מרגיש אותו, כיצד אני מחזיר לו הכרת תודה. בקבלת התענוג לא הייתה בעיה, "מלכות דאין סוף" קיבלה אותו, אבל זה גרם ל"צמצום א'". הבורא נתן לה כזה ניצוץ בעודה נמצאת ב"בחינה א' דאור ישר", שהיא מרגישה מחויבות להשפיע בחזרה. היא לא רוצה רק לקבל.

לכן, מבחינה א' יוצאת בחינה ב', אחרת הכול היה נגמר בבחינה א'. מסתבר, שהבעיה היא לא לקבל מהבורא, אלא אני מרגיש שאני חייב להחזיר לו את המתנה, אבל אין לך מה להחזיר! מה אתה יכול להחזיר לו? אתה לא יכול להחזיר לו את האור שקיבלת ממנו, כאילו שאתה מחזיר לבעל הבית את מנות הכיבוד, שיאכל בעצמו. זה בלתי אפשרי, מכיוון שהבורא בכבודו ובעצמו ניצב לפניך.

הוא מראה לך את יחסו הטוב, מתגלה כתענוג שממלא את כל הרצונות שלך. אבל מה אתה מעריך מתוך זה? האם את היחס שלו כלפיך, את אהבתו או את התענוג עצמו בלי להתחשב בבורא? נניח, שאני מביא לך משהו שאתה מאוד אוהב, ואתה דוחה את זה. האם אתה דוחה את זה בגלל המאכל עצמו או בגלל שאני מביא לך את זה באהבה שאתה לא מוכן לקבל אותה?

אם המלצר במסעדה היה מביא לך את המנה הזאת, אתה היית מקבל אותה בלי להסס בכלל והיית נהנה מטעמה. אבל ממני אתה לא רוצה לקבל, מפני אתה לא מסוגל להחזיר לי את היחס שלי, את אהבתי. אתה עושה צמצום דווקא על האהבה, אתה לא מסוגל לסבול אותה מפני שהיא דורשת הדדיות.

אתה חייב לעשות חשבון לאהבה, כי דווקא היא גורמת לך להתבייש. מהמאכל עצמו אין לך בושה, כי אתה חושב שמפני שהבורא ברא אותך, אז הוא חייב להאכיל ולמלא אותך. זה מובן מאליו. אבל אין לך מענה על אהבתו! לכן, החל מ"צמצום א'" והלאה אתה בודק, אתה מתחיל לחפש כיצד להתמודד עם האהבה הזאת, מה זאת אהבה, כיצד היא מתגלה, מהיכן היא מופיעה, מה הקשר בינה לבין התענוג שבתוך הרצון שלך, מה החלק שלה בכל האור של נרנח"י שממלא את ה"כלים"?

וכאשר ב"עולם הניקודים" אתה מגיע למצב שנדמה לך שאתה מסוגל לקבל על מנת להשפיע, אתה נשבר, אז כל השבירה הזאת דווקא בגלל האהבה, בגלל שאתה לא היית מסוגל לקחת אותה בחשבון. אתה עדיין לא מבין את השורש שלה כי הוא שייך לבורא, אהבתו מגיעה לך ממנו, זאת הרגשתו. היא מעוררת בך תגובות כלשהן שאינן מובנות.

אתה לא מבין מהי ההרגשה הזאת, ומדוע פתאום אתה מרגיש בושה, חוסר נוחות, לא מסוגל לסבול אותה. מפני שכל הבושה הזאת מתעוררת כנגד האהבה. הוא אוהב אותך ואתה לא יכול לסבול את זה, עד כדי כך שאתה מתחיל לריב איתו, העיקר להרוס את הרגשת חוסר הנעימות שאתה מרגיש בגלל אהבתו אליך.

"שבירת הכלים" מאפשרת לנו לבנות שנאה כנגד האהבה. לכן, "הר סיני" היה תחילת הקמתו של העם. ובלי ההכנה בגלות מצרים והנדודים במדבר, אנחנו לא היינו יכולים להתחיל לעבוד בזה. לכן נאמר "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך", שזאת כל המהות של החיבור.

מתוך שיעור על פי "תלמוד עשר הספירות", 17.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מתנה מיוחדת לנשמות הנעלות ביותר
אני מתבייש וזה נהדר
בושה שלא נותנת לחזור לאין סוף

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest