התקרבות בטור לוגריתמי

עוצמת הקשר שלנו זה עם זה צריכה להיות במידה כזאת שתוכל להיקרא "השפעה", "חיבור על מנת להשפיע", "ערבות". ואז הכלי המשותף שלנו יהיה גדול פי מאה או פי אלף מהקיבולת הפרטית של כל אחד מאיתנו. אם כל אחד מתוך אלף בני אדם רוצה גרם אחד, אז כאשר הם מתחברים, הם לא יוצרים רצון של אלף גרם, אלא של מאות מיליונים.

מפני שכאשר כל אחד נכלל עם הקבוצה, הוא מתחבר עם כולם ורוכש את העוצמה של כל הקבוצה. ולאחר מכן, עם כל ההתכללות הזאת, הוא שוב מתחבר עם הקבוצה, שבה כל אחד כבר כולל בפנים את כולם, ולכן הוא מכפיל בהרבה את העוצמה שלו. וכך עושה כל אחד ומכפיל את עצמו בהרבה, מתוך ההתכללות של כולם בתוכו. כך גודל הטור (ההתקדמות) הזה: בריבוע, בחזקת 4, בחזקת 16 וכן הלאה.

רק בצורה כזאת אפשר להגיע למילוי הרוחני, ולא על ידי חיבור פשוט. אם אנחנו מתחברים על בסיס התנאים של הערבות ההדדית, אנחנו משיגים כזאת עוצמה של חיבור, שמסוגלת לגלות את האור שנמצא לפניה. תהיה כבר השתוות בין הכלי והאור.

אחרת, הכלי הוא מאוד חלש ולא מסוגל לגלות את האור, כי הם אינם מתאימים זה לזה. זה כמו שאתה בא לבנק לבקש כסף והם אומרים לך: "בבקשה, יש לנו מיליון דולר, אבל כדי שניתן לך, תביא לנו ערבות!".

ואם אין לי שום ערבויות, שום ערבים, אני לא אקבל שום דבר. זאת כל המהות של הכלי הרוחני. מה שמבדיל את הרוחניות מהגשמיות הוא עוצמת החיבור, הנאמנות זה לזה, שאותה אפשר להשיג בזכות האור העליון, שהוא כזה כוח של קשר בינינו, שעושה אותנו מוכנים לקבלת לפחות את מנת האור הראשונה, הקטנה ביותר.

ולאחר מכן, אנחנו צריכים לגדל את עוצמת הקשר שלנו יותר ויותר. כך נבנה הכלי הרוחני. וזה הדבר היחיד שחסר לנו. האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת, חסר רק הרצון.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 21.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
בועת הסבון של האגואיזם
חותמים על חוזה
ממורכבות אינסופית לפשטות מוחלטת