התנאים ליציאה לעולם הרוחני

התנאים שאותם אדם צריך לממש כלפי החברה:

1. להשפיל את עצמו כלפי החברה, ולהראות שאתה מוכן לעשות בשבילה הכול בביטול עצמי שלם.

2. להגביה ולהעלות את גדלות החברה ולעודד בזה את החברים.

3. להעלות את גדלות המטרה, גדלות ההשפעה, גדלות הבורא כדמות המתוקנת המשפיעה שלנו והרוח שממלאה אותנו, את כולנו יחד, כאיש אחד בלב אחד, שבה נמחקים כל הגבולות ונעלמים כל ההבדלים בינינו.

4. "לשמוע בעצות המקובלים", כלומר לרב ולספרים, זאת אומרת, להעלות את גדלות האמצעים, שזה הרב והלימוד. אי אפשר ללא מדריך, מישהו, שמכוון אותנו בדרך, כי אחרת אנחנו מייד נלך לכיוון שאותו מורה לנו האגו שלנו, ואפילו לא נבין ולא נדע שאנו הולכים בכיוון הלא נכון. אנחנו נהייה בטוחים שהולכים נכון, אבל יכולים להיות בטוחים שזה תמיד הכיוון הלא נכון.

5. כל העבודה והיגיעה שלנו במה שאנחנו עוסקים, זה סך הכול כדי להגיע לתפילה: לחיסרון, שאנחנו לא נממש אותו, לחיסרון והשתוקקות להשפעה, לדבקות דרך החברים בעליון. החיסרון הזה ימשוך את המאור המחזיר למוטב שיתקן אותנו. התפילה היא הפעולה הסופית.

6. תנאי נוסף והכרחי, זו ההפצה! רק על ידי ההפצה אפשר להשיג חיסרון אמיתי להשפעה. אם אני רוצה להשפיע נחת רוח לבורא, אז זה הרצון האישי שלי שבו כבר מעורבב האינטרס האגואיסטי שלי. לכן אני צריך להתחבר עם אלה שהם תחתונים ממני כדי לקבל מהם דווקא את החסרונות שלהם ולהעלות לעליון את החסרונות האלה כדי ליהנות לעליון, בכך שאני נותן לעליון הזדמנות למלא את התחתונים. ואני באמצע נשאר נקי לגמרי מכל החמדנות. אני מבקש רק לתת לי לבצע. זה נקרא להיות "צינור", ערוץ המעביר.

7. התנאי האחרון ביותר, זה להיות בשמחה אדירה מכל זה, שממלאה אותי ואת כל העולמות.

התנאים האלה מייצבים את המצב שבו אנחנו צריכים להיות ואותו לממש, ובו לקבל את כל התגמול.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש "נס החנוכה", 29.11.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מטרת החיים, היא הציר של הכול
העיקרון הבסיסי של ההתקדמות הרוחנית
התאספנו כאן כדי להפוך לבני אדם