קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כתוב: "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה". מדוע רק אחד זוכה לאור? אמנם שיעור כזה היה קיים בעבר, ועכשיו הכול השתנה. ובכל זאת אנחנו רואים שאין לאנשים סבלנות. הם אינם יכולים להסכים עם זה שכל החיים ניתנו להם רק כדי להשיג את האור ולצאת למימד העליון. אחרת, אין בשביל מה לחיות על פני האדמה הזאת.
כולנו עומדים בתור כדי לעלות לדרגת ה"מדבר", לדרגה הרוחנית. אבל אנחנו לא מסכימים עם זה, וחושבים שבחיים האלה יש דברים אחרים חשובים חוץ מזה, ולכן עוזבים את הדרך הזאת. הכול תלוי בחשיבות המטרה, והחשיבות נמדדת לפי מספר ה"גיחות", כלומר "הכניסות והיציאות", שעליהן נאמר: "כי מציון תצא תורה" (ציון, זה "יציאה"). כי דווקא בזמן שאדם "יוצא" מהרוחניות, אז מתעורר אצלו החיסרון אליה.
על ידי החיסרון שמפתח בכאלה "כניסות ויציאות", ובמיוחד יציאות, הוא מושך את המאור המחזיר למוטב. בהדרגה ליבו מסכים לקבל שינוי. היגיעה מצטברת ומצטרפת פעם אחר פעם לחשבון אחד, עד שמתחברת לחשבון גדול, כלומר לתשלום עבור התיקון הראשון שהאדם צריך לעשות.
וכך זה קורה גם כן בכל יתר המדרגות, רק ששם האדם כבר מנוסה ויודע איך צריך לעשות: איך לעשות התגברות ב"אמונה למעלה מהדעת", באיזו צורה לעבוד. הוא מאמין בדברי חז"ל, ומבין שההתקדמות אפשרית רק דרך ערבות הדדית, איחוד וחיבור. וכך הוא מרכז בצורה נכונה יותר ויותר את המאמצים שלו ויכול להגיע מהר יותר לחשבון הגדול.
נאמר, ש"כל השערים ננעלו, חוץ משער הדמעות". "דמעות" מורות על הכרחיות ה"תשלום" (דמים), כלומר יגיעה, וכמו כן צער, של כזה חסרון גדול שעליו כבר יכול להשפיע האור העליון ולתקן אותו, לתת לו כוונה טהורה, שאדם אינו יכול בעצמו להגיע אליה.
ורק דוגמה מהחברים יכולה לעזור בזה.
ידיעות קודמות בנושא:
אין יציאה, אין כניסה
את האמת תקנה ואל תמכור!
התקדמות דרך "כניסות" ו"יציאות"
