דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / השדה שמוליד חיים

השדה שמוליד חיים

או שאנחנו בורחים מלחץ החיים עם כל הבעיות שלהם, או שאנחנו משתוקקים קדימה בחיפוש אחר משמעות החיים. ויכול להיות שאנחנו נדחפים משני הכיוונים: גם החיים לא כל כך מסתדרים, וגם קיים משהו שמושך אותנו אל מעל לחיים האלה.

אבל הדבר העיקרי בהתקדמות – הוא הכוח המושך, הרצון שמגיע אלינו מהמדרגה העליונה. זה מה שנקרא "אח"פ דעליון", שיורד לתוכנו כמו ניצוץ, נקודה שבלב. הרצון הזה אינו שייך לנו, אלא למדרגה העליונה יותר, אך הוא מתמקם בנו, בהתאם למבנה של הסולם הרוחני: כל מדרגה, בחלק התחתון שלה (באח"פ שלה), יורדת אל החלק העליון (הג"ע) של המדרגה התחתונה.

וכך חודר לכל אחד החלק של המדרגה הבאה, "חלק א-לוה ממעל", שמעורר אותנו ומושך אותנו אליו. אבל הניצוץ הזה אינו מבורר: אינני מבין מהו הרצון הזה ולאן הוא קורא לי, מה אני רוצה, למה אני מרגיש שרע לי ושאינני יכול להירגע. החיים משום מה אינם מביאים לי סיפוק.

מסביבי כולם חיים ונהנים מהחיים: נהנים מאוכל, ממין, ממשפחה, מכסף, מכבוד, ממושכלות, מתחביבים שונים, החל בכדורגל וכלה במדע. אבל אם האדם מרגיש שכל זה לא יוכל למלא את הרצון המיוחד שלו, שהפך לכל כך גבוה, חזק ודורש מילוי – אז הוא מתחיל לברר מה עליו לעשות.

כך הוא מגיע לקבוצת מקובלים, אך הוא עדיין אינו יודע מדוע ובשביל מה. בהתחלה הוא חושב שזהו חוג רגיל, כמו חוג פילוסופיה או יוגה. הוא לא מבין שהקבוצה היא משהו אחר לחלוטין, היא הכלי, המערכת, האמצעי לגילוי המציאות החדשה, העליונה.

בהתחלה הוא לא מתייחס אליה כך אלא חושב שזוהי חברה רגילה שמבוססת על תחומי עניין משותפים, כפי שקיימות בעולם הזה חברות שמתחברות כדי לשחק יחד כדורגל או פוקר. נו, וכאן לומדים יחד קבלה. הוא אינו מרגיש בינתיים את ההבדל האיכותי.

ורק כעבור זמן רב הוא סוף סוף מבין שהקבוצה שבה הוא נמצא היא האמצעי, הכלי, המערכת המיוחדת שבה הוא נכלל. אלה לא סתם אנשים שיושבים יחד, אלא מהות פנימית מיוחדת. ואם הוא נכנס לתוך הקבוצה הזאת, מתאמץ לחדור פנימה, להתכלל בה ולאבד בה את עצמו – אז הוא מתחיל לקבל את עזרתה של המערכת הזאת. דווקא בזכות זה שהוא מבטל את עצמו בפניה.

ואז המערכת הזאת הופכת למקום שלו, כלומר לרצון המיוחד, שנבנה כתוצאה מביטולם של הרבה רצונות אגואיסטיים וחיבורן של הרבה נקודות שבלב. זהו הביטול של הרצונות הפרטיים שלנו (ג"ע ואח"פ) וחיבור האח"פים של העליון, שנמצא בכל אחד מאיתנו. ממנו אנחנו בונים את האח"פ הכללי האחד של העליון, שנקרא "קבוצה" או "שדה אשר ברכו השם", שעליו כבר צומח ה"יבול", והנשמות שלנו קמות לתחייה.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 28.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הבורא כבר עשה חצי מהעבודה
השַלָט לניהול העולם העליון
פסגת ההשגה – באין-סוף

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest