דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הרפתקה על הר ההרהורים

הרפתקה על הר ההרהורים

שאלה: כאשר אנחנו מתעלים מעל עצמינו, מעל למהות האגואיסטית שלנו, האם העלייה הפנימית הזאת משנה את הקשר עם הטבע החיצוני?

תשובה: העלייה הזאת מאפשרת להתחבר באמת עם הטבע בכללותו.

בעומדו על פסגת האוורסט, האדם רואה את עצמו ככובש גדול, חזק, שהשיג את מטרתו. הכמיהה האגואיסטית לשלטון סופקה. עכשיו יהיה לו מה לספר ובמה להיזכר. ומה הלאה? – כלום. עכשיו הוא מתחיל לרדת למטה.

העלייה הרוחנית היא מסוג שונה לחלוטין. כאן ה"הר", פירושו, "הרהורים". אני מלא בספקות, אני מתלבט, האם לעלות או לא, האם להתגבר או לא. זהו תהליך שלם, שכדי לעבור אותו קיבלנו את חכמת הקבלה. היא תעזור לנו כמורה דרך.

כאן חשוב להבין: אני עולה מעל לעולם שלנו, מעל ליקום, מעל הכול. ואז, כאשר אני מסתכל על הארץ, אני רואה את כל כולה, רואה את כל הטבע, את כל המנגנונים שלו ואת הקשרים ההדדיים שבתוכו שאינם ניתנים לניתוק. הירח והשמש, הכוכבים, הגלקסיה שלנו, בכל מקום אני רואה חוטים של חיבור ומתחיל להרגיש שלמות אמיתית. אבל אני לא שולט בכל זה, אני מזדהה עם כל זה, מתחבר אל המערכת.

לכן אי אפשר להשוות את ה"הרפתקה" הזאת עם שום דבר. הרי אנחנו משיגים שלמות שאותה לא נמצא על אף אחת מהפסגות שעל פני כדור הארץ ובאף אחת מהבקעות שבקרקעית האוקיינוס.

שאלה: האם מטפס ההרים, כשהוא מטפס על ההר, הוא לא מתגבר על עצמו ולא מביט אחר כך מהגובה על כל העולם? העניין כאן הוא לא רק בכיבוש הפיזי של הפסגה. איך בדיוק ההתגברות הזו שונה מההתגברות הרוחנית?

תשובה: כל ספורטאי חייב להתגבר על עצמו, בעודו קופץ לגובה, רץ אל קו הסיום, מרים משקולת. וגם בחיים הרגילים אני צריך בכל רגע להתגבר על קשיים שונים ולהמשיך בדרך. זהו מצב טבעי עבורנו.

אבל ברוחניות ההתגברות מכוונת לא נגד הטבע, אלא יחד עימו, כדי להוסיף בכל רגע איזון, איחוד, חיבור ביני לבין כל הטבע. לכן, בעודי מתקדם בכיוון הזה, אני אף פעם לא נמצא בצרה, לא מוצא את עצמי תחת מפולת שלגים, לא טובע בנהר הסוער.

להיפך, אני מגלה שהטבע יותר ויותר ידידותי כלפיי, כיוון שאני הולך לקראתו, לחיבור בכל הדרגות שלו: עם הדומם, הצומח, החי והמדבר. והעיקר כאן היא דווקא דרגת האדם, שבה אני צריך להגיע לאהבה לזולת כמו לעצמי.

לכן יוצא, שבכזה אופן אני מגיע לצורות חדשות של קשר, ואין לי כבר ממה לפחד. אף פעם לא יקרה לי אסון, אף פעם אני לא אגרום נזק, לא לעצמי, לא לאחרים ולא לאנושות בכללותה. זוהי הדרך אל האיזון, אל ההרמוניה, למרות הגבורה של כל אלה שעולים על פסגות ההרים ויורדים אל מעמקי האוקיאנוס. ההתגברות שלהם במהותה היא השאיפה לשלטון, תכונה של פרעה.

שאלה: באיזה אופן נמנעים אסונות?

תשובה: אודות לאיזון. האדם הוא החוליה העליונה שבטבע, ולכן אם הוא יוצר איזון, אז כל הטבע נמצא באיזון. ואם האדם, להיפך, יוצר חוסר איזון, אז חוסר האיזון שנוצר על ידו בטבע מזיק בסופו של דבר לאדם עצמו יותר מאשר לכל השאר.

שאלה: איך בדיוק האדם יוצר איזון?

תשובה: על ידי הרצון שכל החברה האנושית תשרה באיזון. כאן נדרשת השתתפות, חיבור, שוויון, דאגה הדדית. כאשר כל העולם הופך למשפחה אחת אוהבת. האיזון בין האנשים יוביל ללא שום ספק ליחס נכון אל הטבע בכללותו.

ואז אנחנו נשיג את הכוח המקיף שלו, את הנוסחה של ההרמוניה שחודרת אותו, את החוק האוניברסלי של כל הטבע. אנחנו נשיג, שאין עוד מלבדו ושהוא טוב ומטיב. אנחנו נזדהה עם הכוח הכללי הזה של המערכת הכללית, נשיג אותו בשלמותו, וזאת המטרה של ההתפתחות שלנו.

לזה אנחנו צריכים להגיע בשנים הקרובות בעזרת חכמת הקבלה. אני בטוח שזה יקרה מהר, ונקווה שעל הצד הטוב ביותר.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 448, 21.10.2014

ידיעות קודמות בנושא:
כובשי הפסגות הרוחניות
לגעת בעלייה הרוחנית
דרך כל הפיתולים, אל הבורא

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest