הרכבת לא תחכה!

ברור, שתיקון השבירה יכול להיות רק בזה שאנחנו מתחברים יחד. לפני השבירה הייתה קיימת נשמה אחת כללית, כלי כללי, ואור אחד, שממלא את הכלי הזה. אבל הנשמה (הכלי, הרצון להשפיע) לא הייתה יכולה לסבול את התענוג הזה, והתחילה לקבל אותו בעל מנת לקבל לעצמה במקום בעל מנת להשפיע. ואז התרחשה ה"שבירה".

מאחר והנשמה הזאת, הכלי הרוחני הזה, שינה את צורתו, אז האור הסתלק ממנו לפי חוק של השתוות הצורה, כלומר חוסר התאמה של התכונות. בגלל חוסר ההתאמה הזה האור התרחק מהנשמה לכמה "פרסאות". ועכשיו אנחנו צריכים לבצע כמה מעשים, שיכולים להחזיר ולקרב את האור.

מאותו הגובה שבו היינו, אנחנו נזרקנו לתהום ממש, לתחתית הסולם ואפילו עוד יותר למטה ממנו. ועכשיו אנחנו צריכים להשתדל לעשות פעולות במה שניתן לנו, כדי לחבר את הכלי השבור הזה, לבצע עבודת חיבור. ועל ידי העבודה הזאת אנחנו נמשוך את המאור המחזיר למוטב שיעזור לנו להתחבר כך, שנהייה ראויים לזה שהאור יתלבש בכלי המשותף שלנו ויתגלה בו.

וכאשר האור יתגלה בנו, אז אנחנו נרגיש בתוכו שאנחנו עושים נחת רוח למקור האור, לבורא. זה בעצם תיקון השבירה שאותו אנחנו חייבים לעשות. בסופו של דבר, אנחנו צריכים להגיע שוב לאותו המצב, כאשר תהיה רק נשמה אחת, כלי אחד, שכל החלקים שלו יתחברו בצורה אינטגרלית שלמה. בהתאם לזה, בכלי יתגלה האור, ובתוכו יתגלה המקור שלו, הבורא. ואנחנו נהנה מזה שעושים לו נחת רוח, כמו אורח ובעל הבית שאוהבים זה את זה.

דרך התיקון נעשית באמצעות "אהבת חברים", האיחוד שלהם והתקרבותם לצדיקים של הדור, כלומר לאותם המקובלים, בהתאם לעצות שעל ידן אנחנו מבצעים את העבודה שלנו. לעיתים לאדם באות כאלה מחשבות, שאנחנו יכולים להתבודד ולהשיג כוונות על מנת להשפיע, ללמוד בעצמנו ולשמור על עצמנו "נקיים" מבפנים ומבחוץ, "קדושים". הוא לא מבין, בשביל מה לו להתלכלך עם האחרים בכל מיני פעולות גשמיות. יותר טוב להתעמק בעבודה ה"רוחנית" הפנימית שלי ולהידבק לבד בבורא.

אולם למעשה, התבודדות ו"עבודה" פנימית פרטית אינה מניבה שום פירות. אין אמצעי תיקון יותר יעיל, מאשר קשר בין החברים. על ידי כל מיני עבודות שאנחנו מבצעים יחד, על ידי זה שמתחברים ומתקרבים זה לזה, אנחנו מושכים את האור שמשפיע עלינו ומקרב אותנו לאמת.

אני שומע מאנשים הרבה טענות כאלה, שאדם רוצה לעשות את העבודה הזאת לבד. אבל זו טעות מרה. בסופו של דבר האדם לא מתקן כלום, הוא מאחֵר לאותה הרכבת, לא יספיק להתחבר לאותה הקבוצה, שכבר מתקדמת בדרך הזאת. לכן יהיה לו מאוד קשה להצטרף לרכבת הנוסעת הזאת, והוא סתם יפסיד את הגלגול. לכן, כדאי להקשיב לעצות של המקובלים הגדולים ולעסוק רק באהבת חברים.

מתוך ההכנה לשיעור, 15.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
עוגה מפוררת
החיים הלא אישיים
מקום בלב עבור החברים

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest