קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מצד אחד, קיימות הרבה נשמות, וכל אחת מהן מתחלקת לעוד חלקים. אבל מצד שני, האם הרוחניות יכולה להתחלק לחלקים? כי אנחנו הרי יודעים, שקיימת מציאות אחת שלמה ושום דבר יותר. אפילו שאנחנו מתבלבלים, בזה שרואים את חלקיה הנפרדים, אבל היא עצמה אחת שלמה מפני שמלכתחילה נברא מצב אחד, נשמה אחת. היא נקראת "נשמת אדם הראשון", "מלכות דאין סוף". את המציאות הפנימית שלה אנחנו מגלים מאחורי ה"פרצופים" וה"עולמות", לאחר ההכנה, בצורה יותר ויותר ברורה. מדובר על רצון שדבוק עם הבורא. בדרגת "שורש" של הדבקות היא נקראת "מלכות דאין סוף", וב"דרגת ד'" של הדבקות היא נקראת "נשמת אדם הראשון". וכל העניין הוא דווקא בזה, איך אנחנו רואים את הרצון הזה בשלב זה או אחר של ההתפתחות שלנו.
לכן, נברא רק עולם אין סוף, או נשמת אדם הראשון, ושום דבר יותר. הנשמה הזאת נמצאת בכל אחד שנקרא "ישראל", כלומר מכוון ל"ישר-אל" ויש לו השגה רוחנית. מה גם, שבכל אחד היא שלמה, מפני שרוחניות לא מתחלקת לחתכים וחלקים, כפי שזה אופייני לגשמיות. רק חוסר התיקון מפריע לי לראות את התמונה האמיתית, אבל אני בכל זאת נמצא בה, במצב התחלתי של נשמה אחת שהוכנה לנו לצורך הגילוי.
אבל המקובלים כותבים שיש שישים ריבוא נשמות שבתורן מתחלקות ל"ניצוצות". אז מה מסמל המבנה הזה של "אילן היוחסין"? כזאת היא התמונה המעוותת של המציאות, שמתחלקת על ידי הכוח של הרצון המקולקל של כל אחד מאיתנו. בהתחלה הרצון הזה חצץ ומנע לחלוטין את כניסתו של האור, בהיותו בהופכיות הצורה ממנו לגמרי. ואחר כך, בכוח התיקון, הרצון מתחיל לקבל כוונה על מנת להשפיע, במילים אחרות, מזדכך. ובמידת הכוונה הזאת מאירה בו הנשמה הכללית. כלומר הרצון מגלה בהדרגה את המצב האמיתי שלו, תחילה מרגיש את עצמו כחלק קטן מהנשמה הכללית, ובסוף מגלה שהוא והנשמה זה היינו הך. ואז מתגלה, שהוא, זה אדם הראשון.
מתוך שיעור על המאמר "ששים ריבוא נשמות", 08.01.2012
ידיעות קודמות בנושא:
ההשתקפות המחולקת של האיחוד
זרעים של השפעה מעל לקרקע של האגואיזם
מקום בלב עבור החברים
